על נייר ניגוב ידיים במחלקה
הכתיבה דוחקת בי
מעוררת את כהות חושי
למחול שדים עצמאי
הפולש למציאות שלי

העיניים רואות, המראות
מערבלות את המחשבות
בכל פעם קופצת אחת
מבליחה את התודעה
ובטרם מוצתה היא חולפת
ורעותה תופסת את מקומה
כמו סרט נע

ואז, בלי כל התראה
מתחדדת השמיעה
לצלילה המונוטוני של המכונה
שכה סותר את הדומיה
בה היא שרויה

ובמעין אפוקליפסה
קטעי חיים, שלי-שלה,
על מסך דמיוני מתערבלים
בדמעות ובריחות זרים
מהמחלקה בבית חולים...

YP
18/12/01