בשעה שהחושך קובע חוקים
פוחדת לגלות את אשר חיפשתי
חדר ריק עם שנינו
הקירות סוגרים עליי

בנשימה אחת רגשות סוערים של תשוקה
מילים סובבות סביב משמעות ליבך
שאינה מתגלה בפניי
שמוסתרת על ידי חומת ציניות ישנה

אתה נפתח
כנות זולגת מעינייך כדמעות
שותה את כנותך ללא חשש
מחבקת עד אשר תאמר דיי

לא יכולה לך
לא יכולה למילותייך
ולא למבטך
לא יכולה לאותו מגע השקר
שאמר בך תמימות

ישנם ימים גם הירח ידע כאבי
תקווה לא נתגלתה לעיניי
אשר צרבו מחול החיים

כשאוויר משותף בין נגיעות
מתמזג עם ריח הגשם של אתמול
על גופי ניחוחה
של פרידה