עכשיו אני יושב לי על חוף ים קסום.
השמש לא חזקה מדי אבל מצד שני גם לא אפרורית, אתם בטח מכירים
ת'קטע.
מחזיק ביד ימין מיץ תפוזים סחוט טרי עם מטריה קטנה שמסמלת
סטייל של רוגע.
הים לא גועש אבל עדיין אפשר לראות קצף הנוצר ממגע הגלים עם
החול הטהור של חוף הים.
זה מראה מהפנט שתוקע אותי במבט אידיוטי כזה שלא משתחרר.
הנחיריים שלי פתוחים לרווחה וניחוחות של שמנים וקרמים לשיזוף
נקלטים אצלי ועולים לי לראש.
מרחוק אפשר לראות ספינת דייגים צנועה שטה כמעט ללא תנועה ונראה
שעוד שניה השניה כבר לא תהיה קיימת והשעון יעצור מלאכתו
לתמיד.
אבל השניה לא תיעלם והשעון ימשיך לתקתק מהסיבה הפשוטה שנגמר
השיעור ועכשיו השעה לארוחת ערב, האמת היא שאני די רעב
כל מה שהכנסתי היום לבטן היה...
מיץ תפוזים מלא חומרי מאכל, חומרי צבע וטעם.