הילדה של השקט פשטה
בגדיה והחלה מתפרקת עלי
במעין ריקוד מטורף, מעלה מטה
מעלה מטה.
היא החלה מנשקת גופי
העייף.
דימעה עוטפת את לחיי
והיא ללא משים לב, מחפשת
את קצה השיר המתנגן בתוכה.
והיא כמו ערפד מוצץ דמי
הקר, עוקרת ריקמות עור מגופי
לרגע זיכרון עצוב.
בו אין מנוס אלה
לבכות על יופייך. ולבקש רחמייך,
שתחבקי אותי שוב ותלטפי שערותי.
ואומר לך שאני אוהב אותך.
כמו דימעותיי העוטפות
את לחיי.
ואת תבכי עלינו ותחוסי
על בטני הכואבת.
מהמסע ללא הסוף
אליך.. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.