בין בניינים לוהטים לסמטה קרירה
בין להבות אש ליריקות דם
הוטלה בהבעת הפתעה מוחלטת
ערימת בשר שנהגה להיקרא אדם.
ריח הצחנה באוויר הקרוע
נשתלב עם ריח האש הטרופה
וזעקות אחרונות מפלחות בחלל
לבטח לא קולות של תקווה.
אל תלך, היא ביקשה אותו הערב
אחרת העתיד יהיה בגדר החלום
אך הוא יצא מבעד למפתן הדלת
והיא כבר מלמלה, שלום.
במערומיה פשטה מסדיני הסאטן
וניגשה לחלון כמעט בתשוקה
ניחוח הבושם בריקוד ריחות הפחד
ליטפו בזדון את גופה.
היה זה טירופו או שיגעון אלוהים
כשצעד בין מציאות לאשליה
קולות צעדיו מעירים את השקט
ומלאכים תופרים עוד חליפה.
האש פרצה בין ירי לירי
ובלעה בתוכה כל-כך הרבה סודות
היו גם יפים ששבתה בזרועותיה
אך בלהט המוות אין נחמות.
החם העיק על דמדומי הלילה
שכיבה את אור האש בעיצומו
חור שחור נברא בצל ירח
ותמונות מן העבר נבלעו בתוכו.
היא נשכבה על סדיני הסאטן
ונסחפה אל תוך הלילה שנדם
מחר היא תלך לחפש אחריו,
ערימת בשר שנהגה להיות אדם. |