בליבי מזג האוויר סוער.
ועל אף שחום משתולל בחוץ, סופה בתוכי מתחוללת.
סופה של רגשות עזים, סופת דמעות שאינן מרשות לעצמן לצאת
החוצה.

והסופה הזאת משתוללת, פעם באה, פעם נעלמת.
ויוצאת כלפי חוץ בסערה, כלפי אלה שאינם מבינים.

בכל שורה שבעבר כתבת, מנסה לשכוח.
בכל שורה שאתה כותב בהווה, לא מצליחה לברוח.

וכמו בחלום בלהות, אתה נעלם ומופיע לי שוב.
ואומר שידעת, ידעת...
שסופה מתחוללת בליבי, וליבי מתרגש, וסוער מבפנים.

בדימיוני נפשך נקשרת לדמותי, משהו נפלא נוצר.
כי זאת לא היתה בנפשי מזה זמן רב - ניצוץ התאהבות, התאהבות
בנפש של גבר, נפש אמיתית ומסורה שלא האמנתי בכל חיי שקיים
הדבר.

אבל אתה מבחירה כבר קשור, וגם אני במובן מסוים.
והסורגים עליי סוגרים, במנעול ובריח כה קשיחים.

חלומות נרקמים, חלומות מתנפצים, כאלו הם החיים
טעם מר, טעם מתוק, טעם חמוץ וטעם טפל.

ולרוב השביל מתפצל לשני נתיבים.

שנת 2010 - בקפה אינטרנט יושבת וכותבת וחושבת - מה נפשך אומרת,
מה היא רוצה באמת.