ארץ ישראל עלייך לא אוותר, את תהיי לי חומה ומגן.
מול יופייך הטהור, יישבה בו האור אשב ואביט בפנייך.
לא אראה עצמי הולכת מכאן, כי שפתי שזורה בך ארצי היקרה
לא מתוך ציונות וגם לא מתוך אידיאולוגיה פנימית - לא, לא, רק
מתוך געגוע מתוך הרגל, מתוך הבחירה שלא אני בחרתי - להיוולד
בתוכך ארצי היקרה.

ארץ ישראל בך הטבע ופלאיו יוצרים מעגל בתוכי, מעגל של דמיונות,
תמונות, חזיונות היסטוריים מופלאים.

ואת אשר לא אוהב בך - את השאון והשאול, הבתים הצפופים, הפיח
והכישלונות, את השעות הכל כך מבוזבזות בניירת משרדית ומשכורות
בלויות, את הדאגות היומיומיות, אסלק מתוך מוחי.
את הדמים והמלחמות בין בני אדם את השילוט ברחובות לכאן ולכאן,
את הקנאה והשנאה, את הקדוש שמלבה היצרים ועליו כולם נלחמים.
ומה קדוש נותר לי? מרחבייך יפתי. כי הקדוש לכולם קדוש יישאר,
אך כל מה שמסביבך ארצי - לא כל אחד יכול להבין.

המרחבים שמלווים אותי אל שער השלווה, את היופי המזרחי, מערבי,
הצפוני והדרומי, האוצר ששם רחוק ממני נמצא ואינני יכולה לגעת
בו.
המפלים הקסומים, הנחלים והמעיינות, החופים המרהיבים וההרים
הקסומים...

אל הניכר הלכתי, עבר יום עברו יומיים, וכבר אלייך התגעגעתי.
לא, הוא לא דיבר אליי.
ומה יהיה אם שם אשאר, אקרע עצמי מתוך קרבייך?
ארגיש שחרב השחיתות נועצת בי חודה ואינה מרפה, אינה מרפה וארצה
לחזור אלייך.

ארץ ישראל עלייך לא אוותר, את תהיי לי חומה ומגן.
מול יופייך הטהור, יישבה בו האור אשב ואביט בפנייך.
לא אראה עצמי הולכת מכאן, כי שפתי שזורה בך ארצי היקרה
לא מתוך ציונות וגם לא מתוך אידיאולוגיה פנימית
לא, לא, רק מתוך געגוע מתוך הרגל, מתוך הבחירה שלא אני בחרתי -
להיוולד בתוכך ארצי היקרה.

ומה נותר לי בחיי? רק את שירייך הישנים, עם צליל של זמר כה
נושן, לשיר שירי פעמונים...