[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שוכבת על גבי, מביטה בתקרה זרועת כוכבים.
אותו השיר מתנגן ברקע שוב ושוב. שפתיי ממלמלות בכפייתיות
וציפורני רגליי חופרות ברגליי החשופות ללא רחמים, קורעות נתחים
מן הבשר, חורצות בו חריצים.
אני רוצה לבכות ושום דמעה אינה מרטיבה את עיני היבשות, הבוהות.
והשיר מתחיל שוב, הולם באוזניי, מנער אותי, ואני מתחילה
לרעוד.
ציפורניי מעמיקות לחרוט בבשר רגליי, טיפות הדם מטפטפות ונספגות
בסדין הלבן, מכתימות אותו, מעכלות בו חורים של שנאה עצמית, שרק
לדמעות יש את הכוח לרפא.
"הוא מת. הוא מת. הוא כבר לא פה כדי להציל אותך. הוא אף פעם לא
היה שם. התעוררי כבר והתחילי לראות את המציאות. הוא מת." קול
צווח בראשי, מתגבר על השיר, שהתחיל להתנגן שוב.
שפתיי עוד ממלמלות כשהמלמול הופך ללחישה, והלחישה מתגברת
והולכת עד שהיא הופכת לצרחה קורעת לב, מפירה את דממת המוות של
אמצע הלילה.
מחר בבוקר ישארו רק סימנים אדומים על הסדין. אני רוצה לעוף
הלילה. אני רוצה להיות חופשיה. אני ממשיכה לצרוח, מורחת את הדם
של רגליי, ואז על חזי, ואז על פניי, צבעי הסוואה מהמוות שיבוא,
כי לא לו אני מצפה, כי אם לחופש. חופש שישחרר אותי ממעמסת
כאבי.
רק דמעות בכוחן לרפא את הכאב, לו רק יכולתי לבכות.
הייתי בוכה לו נותרו לי דמעות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אהבתי COכוס
אהבתי גבינה
עבשה
אך יותר מכל
אהבתי את במה
חדשה.







אביה האיום
מתרגש ומרגש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/4/01 5:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אנדרסון גוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה