אני רוצה לספר לכם על מקום מיוחד,
ארץ המוצצים.
לא שמעתם עליה אף פעם?
לא היא לא מופיעה על המפה וגם לא על הגלובוס.
ארץ המוצצים נמצאת במקום סודי, במקום שאי אפשר לראות אותה.
איך אני יודע איפה היא?
נדב סיפר לי.

נדב היה ילד רגיל ,הכל היה רגיל אצלו חוץ מדבר אחד : לנדב היו
עשרה מוצצים.
היו לו מוצצים ירוקים ומוצצים אדומים, מוצצים כחולים ומוצצים
צהובים. היה לו אפילו מוצץ ורוד אחד.
נדב אהב מאד את המוצצים שלו,
הוא החליף בניהם כל הזמן ותמיד היו לו שני מוצצים ביד ואחד
בפה.


לילה אחד, כשנדב היה בערך בן שלוש, הוא שמע קולות דיבור בחדר
שלו.
הוא חשב שאלו אבא ואימא שלו, אבל הקולות היו דקים ולא נשמעו
ממש כמו ההורים שלו.
הוא פקח עין אחת וראה את המוצצים שלו עומדים במעגל ומתווכחים.
המוצץ הכחול אמר : "נדב אוהב אותנו יותר מדי ,הוא לא מוכן
לשחרר אותנו"
המוצץ הירוק אמר: "הוא צריך להבין שאנחנו רוצים להגיע כבר לארץ
המוצצים"


כעת נדב היה כבר ער והוא התרומם במיטה ושאל :  "ארץ המוצצים?
מה זאת ארץ המוצצים?"
המוצצים נראו מופתעים אבל המוצץ הוורוד היתה הראשונה שענתה לו:
"ארץ המוצצים היא הבית של כל המוצצים. ארץ המוצצים נמצאת מתחת
להר הזבל הגדול בתוך מחילה סודית שמובילה אל מערה גדולה, שם
נמצאת ארץ המוצצים".
"אבל אני לא רוצה שתלכו ממני, אני אוהב אתכם" אמר נדב בקול.
נדב לא היה מוכן לוותר על המוצצים שלו, הם היו שלו והוא לא רצה
לזרוק אותם לפח הזבל.


"נדב, אתה מוכרח לשחרר אותנו, אתה כבר גדול והיינו אתך כבר
שלוש שנים. אפילו החברים שלך מהגן, עידו ושיר, כבר שיחררו את
המוצצים שלהם. אנחנו רוצים הביתה ,שחרר אותנו כבר."
המוצץ הכחול שנראה כמנהיג החבורה אמר לנדב, "אל תדאג לנו נדב,
מפח הזבל אנחנו כבר נגיע לארץ המוצצים" הוסיפה המוצץ הורוד.


נדב לא הסכים. "אני רוצה לבוא אתכם לארץ המוצצים".
"בסדר, תוכל לעקוב אחרינו בטרקטורון שלך, אבל אתה חייב לזרוק
אותנו לפח האשפה כדי שמשאית הזבל תאסוף אותנו אל הר הזבל".
בבוקר נדב זרק את המוצצים שלו לפח האשפה, אימא ואבא לא הבינו
למה הוא עשה את זה, אבל הם שמחו מאד שנדב שלהם התבגר והוא לא
צריך יותר את המוצצים שלו.


כשאבא זרק את הזבל, נדב החליט לעקוב אחרי המשאית על הטרקטורון
שלו.
המשאית הגיעה אל הר הזבל ושם השליכה את כל הזבל שהיה בה, גם את
המוצצים של נדב ועוד מוצצים של ילדים אחרים. נדב עקב אחרי
המוצצים שלו לתוך המנהרה הסודית ואז הוא הגיע אל המערה
הגדולה.
במערה הגדולה הוא ראה המון מוצצים רוקדים ושרים ומאד מאד
שמחים.


המוצץ הכחול פנה אל נדב ואמר לו : "נדב אתה צריך לחזור הביתה,
אנחנו הגענו בשלום לארץ המוצצים ואתה לא צריך לדאוג לנו
יותר".
"אני אתגעגע אליכם מאד, אבל עכשיו אני יודע שתהיו יותר מאושרים
כאן בארץ המוצצים" אמר נדב בעצב.
"להתראות נדב" אמרו המוצצים, "להתראות" ענה נדב וחזר לביתו.


כשחזר נדב הביתה, ההורים שלו דאגו לו מאד,
הם שאלו אותו היכן הוא היה אבל הוא לא היה מוכן לענות להם.
רק לי הוא סיפר על ארץ המוצצים ועל המוצצים שלו .
ואני סיפרתי את הסיפור הזה לכם,
אז ילדים גם אתם שחררו את המוצצים שלכם,
המוצצים של נדב מחכים להם בארץ המוצצים.