[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נדב מיזי כהן
/
תויחה תא ליכאהל אל

פעם חלמתי חלום. הוא היה מסוג החלומות האלו שזוכרים אותם וקשה
להפסיק לחשוב עליהם.

בחלום אני נמצא בגן חיות. הייתה לי הרגשה נורא מוזרה לגבי
ההליכה שלי, הרגשתי שאני פשוט לא הולך כמו בן אדם רגיל, ובכלל
הרגשתי מאוד משונה. גם גן החיות היה מיוחד במינו. לא היו בו
ממש כלובים אלא אקווריומים - רק לחיות יבשה. הם בעצם היו
כלובים שקופים. זה היה נראה ממש כמו עיר זכוכית של חיות, נדמה
לי שזה היה גם השם של המקום, או משהו בסגנון. הכלובים גם היו
פתוחים כאלה ולחיות היה המון מקום,  אז הם כל הזמן טיילו. מה
שכן, כל החיות נראו אותו הדבר, בעיני לפחות, למרות שהמדריך
הסביר שנמצאים פה סוגים וגזעים שונים של בעלי חיות. אותו מדריך
הביא לנו אוכל בצהריים. אני חייב לציין שהאוכל היה דוחה בצורה
בלתי רגילה - כאילו הביאו לנו את האוכל של החיות.

שלט אחד בגן החיות הזה הסב את תשומת לבי אליו ומאוד הצחיק אותי
בהתחלה. היה רשום בו "תויחה תא ליכאהל אל". קודם כל חשבתי שזה
משהו בשוודית, אבל אחרי כמה זמן קלטתי שיש פה טעות מחשב כזאת
ובעצם רשום בהפוך "לא להאכיל את החיות". היה גם כתוב מתחת
באותיות קטנות, גם כן בהפוך, "בתודה, ההנהלה."

באמת שלט כזה היה חסר פה, הרי הוא תמיד מופיע איפה שהוא. אני
זוכר שחשבתי למה בעצם זה אסור? אולי הן רעבות? מישהו חשב פעם
לשאול אותן בכלל?? וההנהלה הזאת היא עוד צרה. חבורת מנופחים
עשירים שלא עושים כלום כל היום חוץ מכסף, הרבה כסף. מה שבטוח,
את חמשת הארוחות היומיות שלהם הם אף פעם לא מפספסים. ואז פשוט
הפסקתי לחשוב על זה כי זה לא עניין אותי. מה אני חיה?!

הביקור עצמו היה מאד משעשע. פשוט מצחיקה ההתנהגות של החיות אחת
לשנייה. קודם כל ראיתי את אחת החיות מתחילה לשאוג על הגור שלה
ואז היא כמעט טרפה אותו, כשמסביבם עמדו חיות אחרות ורק הסתכלו.
אחרי זה ראיתי חבורה של חיות, שהיו קטנות ומפוחדות, בורחות,
ורודפות אחריהן חבורה של חיות גדולות ומפחידות. עוד דבר שהצחיק
אותי היה צמד חיות שעמדו והסתכלו אחת על השנייה. היה נראה
כאילו הן מדברות. פתאום אחת מהן קלטה מרחוק משהו, לא שמתי לב
מה זה היה, ופשוט הסתלקה משם בריצה.

ואז הגיעה העת וכמו תמיד, כמו כל בן אדם נורמאלי, הייתי צריך
לעשות את צרכיי, אך לא מצאתי את המקום הנכסף. הלכתי לחפש פינה
צדדית שאין בה איש. לא רציתי שאנשים אחרים יראו אותי, אבל
מהחיות לא ממש היה לי אכפת. בכל זאת, הן רק חיות. אך בדרך
ראיתי משהו מנצנץ על הקרקע וזה נראה לי כמו מראה. הלכתי להרים
אותה, אחרי הכל אני אזרח שדואג לסביבתו וגם לא רציתי שמשהוא
יפגע. איך שבאתי להתכופף ראיתי את השתקפותי במראה. אני לא
טיפוס של מראות, אבל אני גם לא איזה ערפד שמפחד ממראות. ואז
ראיתי משהו שלא יכולתי להאמין לו... אני בעצם הייתי החיה... כל
הזמן הזה אני הייתי החיה. ואז הכל נהיה ברור. חבל שבדיוק באותו
הרגע  התעוררתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמעון פרס בא
אלי בחלום
ואמר לי,
בנק'ה, אתה הוא
האיש,
למה? שאלתי,
להגשים את
החזון,
הוא ענה,
שאלתי איזה
חזון?
ואז התעוררתי.
אז שמעון אם אתה
קורא את זה תרים
טלפון או פקס,
או אם אתה רוצה
אני הולך
לישון.





בני סלע, אסיר
ומטופל בבעיות
שינה, וסובל
כרוני
מתסמונת טורת
תמסונת דאון
ותסמונת שגדת


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/2/03 11:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נדב מיזי כהן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה