אני כאן. אני לא יודעת אם אתה רואה אותי, אבל אני כאן.
אני לא יודעת אם אתה שומע אותי.

אני כאן.


הבנתי, שאנשים מחייכים יותר, כשאני שקטה. אז שתקתי.
בפינת הרחוב המוארת מעט יושבת ושותקת. לא יודעת איך אני נראית.
מרגישה את פי כמעט פתוח, עפעפיי כמעט סגורות.
יונים שחורות עפות סביבי. אף אחד לא רואה.
יונה לבנה מגיחה. ילד קטן פוער פיו, מושך את מעיל אמו ומצביע.
אתה מגיח, אני עוזבת ופוסעת עמך מעט.
אתה לא שואל.
אתה אפילו לא מביט בי. אני שומטת את ראשי על חזי עד כמה שאפשר,
ומרחמת על גופי.
אתה אפילו לא מחזיק לי את היד. השמלה שעלי גדולה וצבעה דהוי
כבר שנים. שערי שמוט על פניי, שגם צבעם, דהוי.. שנים. אני
ממלמלת שיר כמעט ללא קול, ואתה... אני כבר לא יודעת איפה.
אתה אפילו לא שם.

אבל אני כאן.
אני תמיד
כאן.