[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








וסרבתי לקלוט:
שהיו ו
אינם,
שלמים ו
מרוסקים
והכל - באחת,
והכל -
אחרי יופי כל כך כל כך גדול,
ומרהיב,
של שמיים מכוכבים,
ושל שקט שמיימי,
ושל אי-זמן,

ודימיתי לעצמי את תחושת האונות הנפלאה,
שם,
בריחוף הכל כך רחוק, ו-

איך,
איך באחת נקרעו הזרועות,
וגלגלי עיניים תכולים וחומים התדרדרו והותכו לתוך החום הנורא
ובעיקר
אינה מרפה, השאלה:
האם נהמה במוחם הידיעה הנוראה,
באותו השבריר, שבריררררררהששששניה,
כי זהו הרגע הכמוס מכל,
בו מומרת צורתם באחרת?





מוקדש לזיכרם של האמיצים והאמיצות: אילן רמון, קלפאנה
צ'וואלה, ריק האסבנד, ויליאם סי. מקול, מייקל פי. אנדרסון,
לורל בלייר סלטון קלארק ודייויד מ. בראון


02.03.02







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"היי, לא היה פה
דגדגן פעם?"




פות משופצר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/2/03 8:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אישה להבה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה