בשדה גדול וזרוע פרחים בשלל צבעים, גדל לו פרח קטן. הפרח הזה,
שגדל קצת בצד, לא באמצע כמו הרבה פרחים אחרים, לא היה פרח כל
כך יפה, או מעניין כמו שאר הפרחים, ואף פעם לא באו לבקר אצלו
פרפרים, אפילו שהוא מאוד רצה. הוא פשוט לא ידע איך לגרום להם
לבוא לבקר דווקא אצלו. "כנראה משהו עם האבקנים או הצוף שלי"
הוא חשב.
באחד מימי הקיץ החמים, כך סתם, ללא התרעה או הזהרה, בא לשבת על
עליו פרפר. והפרפר הזה היה הפרפר הכי יפה שהפרח ראה מימיו.
כנפיו כחולות ואפורות, וקצות המחושים שלו נצצו כמו אבני חן
כחולות ועמוקות. והפרח מאוד שמח שסוף סוף בא לבקר אצלו פרפר.
הפרח למד קצת על איך הוא יכול לדבר עם הפרפר, והוא התגבר קצת
על הביישנות שלו. והפרח אפילו הצליח לדבר עם עוד פרפרים, והוא
מאוד שמח.
אבל הפרח רוצה שהפרפר יבין אם הוא לא מבין עדיין, שמה שהוא עשה
הוא שאולי לא היה בעל משמעות גדולה לפרפר, הוא אחד הדברים הכי
טובים שקרו בחיים של הפרח, ושלמרות שהפרפר קצת לא נוחת לביקור
ודיבור אצל הפרח בזמן האחרון,( או שמה זו רק הרוח) הפרפר הזה
הוא מי שהפרח הכי אוהב בעולם, ושהוא תמיד יהיה אצלו במקום
מיוחד בלב.