|
לא אקלח בעדי
חרירי הפלדה
הנוקבים במוחות הרופסים
לא אטיח אמת עוד
בדומן אדם
שבסעור השררה מטפסים
לא אנהג שוב יצול
עגלה מקרטעת
שאל תהום מי-אפסיים תנהר
לא אשיב את רוחם
של שולמי מס-שפתיים
התועים וטועים במדבר
לא אברא לעולם לעולם עוד מזור
ואטרוק את דלתי לכורעים בעולם
כי הגיעו המים עד נפשי הגדולה והיא קצה בכם ובהם, בכולם
וכעת אעיזכם חזרה אל השחור
הכופרים בעצמם
אוהבי המדון
הכמהים להווה שיהא שלהם
כי הובאה פעם אש
אלי בני-האנוש
אך אני אביאה עליהם |
|
|
לעזאזל!
איזה בן אלף אחד
קרא את אחד
הסיפורים שלי,
וכתב בביקורת
שלו שהוא מאוד
מלודרמטי!!!
איזה חוצפה!!!
הוא בכלל קרא את
הסיפור?!
תאמינו לי,
עברתי על הסיפור
הזה אלף פעם,
ואני לא מבין מה
לא דרמטי בו!!!
ץ סופית מטיח
האשמות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.