"תשמע," אמרתי לבחור הבלונדיני שישב לידי, "אממ... אני דור."
הוא השיב בחיוך: "יואב, נעים מאוד". הבטנו אחד בשני בשתיקה
מביכה, שנמשכה הרבה פחות זמן ממה שהיה נדמה לנו באותו הרגע.
לבסוף יואב ניסה לשבור את הקרח: "פעם ראשונה שאני רואה אותך
פה".
"פעם ראשונה שאני בא." אמרתי.
"לבד?"
"עם ידידה." הסתובבתי לכיוון שבו ראיתי את איריס בפעם האחרונה.
היא כבר לא הייתה שם. העברתי מבט חטוף על הרחבה. את עצמי לא
הייתי מוצא שם מרוב צפיפות. הסתובבתי חזרה לבאר.
"נעלמה לך?" יואב שאל.
"אה... כן. היא קצת זאב בודד בזמן האחרון. מאז שהיא והחברה שלה
נפרדו."
"אה, כן," יואב הנהן בראש, "אני מכיר את ההרגשה".
בשלב הזה כבר הרגשתי מספיק לא נח בשביל להדליק את הווינסטון
לייט הראשון לאותו הערב. יואב חייך אלי. "איזה צירוף מקרים."
הוא הוציא מהכיס חפיסה, פתח אותה. "שיט. נגמר." הוא אמר. "אפשר
אחת?"
"בטח", אמרתי. "לבריאות." ניסיתי לחשוב מה להגיד לו. הרבה
מחשבות התרוצצו לי בראש, אבל לא כאלה שיכולתי להפריד ולהגדיר
באותו הרגע. "אתה מעשן הרבה?"
"ממש לא. רק ביציאות, אחרי האוכל, אחרי סקס, עם הקפה של הבוקר
ולפני השינה. ואתה?"
"זה בא לי בתקופות." אמרתי.
"אה, כן," יואב אמר, "מכיר את זה."
וככה באה לה השתיקה הגדולה השנייה. בעוד שנינו מפריחים עננות
קטנות ומסריחות של ווינסטון מעל הבאר, האורות המהבהבים רוקדים
מסביבנו והבייסליין מתערבב לי עם דפיקות הלב. מדי פעם היה אחד
מאיתנו לוגם בגבריות מהחצי טובורג שמונח לפניו ומיד אחרי כן
לוקח עוד שאיפה של בריאות. וכשנגמרה לה סיגריה מיד קפצה אחרת
לתפוס את מקומה, כי קשה יותר לדבר כשעסוקים עם הפה.
גם ליואב היה קשה. ראיתי את זה עליו.
"אז יש לך מישהו?" הוא פלט. שנינו היינו מופתעים. יואב אפילו
קצת יותר ממני. הוא חייך, נבוך.
לקחתי שאכטה ארוכה מהסיגרייה. "למה אתה שואל?" לא פייר, חשבתי.
לא פייר, מסכן. למה אתה דורך עליו, למה? מה הוא עשה לך?
יואב האדים. "למה אתה חושב?"
שתקתי. די, לא יפה, חשבתי. תענה לבנאדם. "אין לי מישהו כרגע.
לך?"
"לא מישהו קבוע." הוא אמר וכיבה את הסיגרייה.
הייתה עוד שתיקה קטנה. יואב נאנח. "סתם." אמר. "איזה משפט
מטומטם. אין לי מישהו קבוע וגם אין לי מישהו לא קבוע. אין לי
מושג למה אמרתי את זה. סתם ניסיתי לעשות רושם."
חייכתי. לא ידעתי מה עוד לעשות.
"תקשיב," אמרתי, "אני קופץ רגע לשירותים. תשמור לי על הבירה,
בסדר?"
"אין בעייה."
בעודי מפלס דרך בהמון המעושן והשיכור שמתנדנד מעלה-מטה או מצד
לצד הרגשתי צביטה בישבן. הסתובבתי ונתקלתי באיריס.
"נו?" היא אמרה.
לא שמעתי כלום. "מה???"
"מצאת לך חתיך."
"מה???"
"חתיך!!!" איריס צעקה לי לתוך האוזן.
"תודה."
"לא אתה, טיפש. הבחור שלידך!"
"מה???"
"לא משנה. בהצלחה!"
נכנסתי לשירותים. היו שם שני תאים קטנים ושלוש משתנות. במשתנות
אני פשוט לא מסוגל להשתמש, לא יודע למה. לא שאני מתבייש או
משהו, פשוט לא יוצא כלום. אני יכול לעמוד ככה שעה, ועדיין לא
יצא כלום. שני התאים היו תפוסים. חיכיתי. בצד היה זוג שהתנשק.
לאחד הייתה קרחת וקעקוע של פיה על היד. הוא לא לבש חולצה. השני
לבש חולצת בד דקיקה בצבע תכלת עם צווארון, שהלמה אותו מאוד.
הבחור הקרח פתח לו את הכפתורים לאט, אחד אחד.
אחד התאים התפנה ונכנסתי פנימה. פתחתי את המכנסיים. בהיתי בזין
שלי. הכל באשמתך, מנוול, אמרתי לו בלב. למה אתה לא יכול להיות
כמו כולם? למה?
אבל באמת הייתי צריך להשתין מרוב בירה. אז לרגע שכחנו את האיבה
והיריבות בינינו, אני והזין שלי. וביצענו כל אחד את תפקידו
הביולוגי. כשזה נגמר שלחתי לו עוד מבט אחרון של תיעוב והחבאתי
אותו חזרה בתוך המכנסיים. סגרתי את הכפתורים ופתחתי את הדלת.
מולי עמד יואב.
היה ליואב מבט של 'אני לא מאמין שאני עושה את זה' בעיניים.
התקרבתי אליו. כבר לא היה לי אכפת. היד שלי התקרבה בשקט, בקושי
נוגעת במותן, היד השנייה נחה בעדינות על החזה של יואב. משכתי
אותו לאט אלי, עד שהיינו צמודים. העיניים שלי מרותקות לשלו
ולהיפך. העברתי את היד אל הלחי, ממשש זיפים של יומיים, האגודל
מלטף את השפתיים בשעה שקירבתי את שלי, עד שנגעו. יואב התנשף
והעביר את הלשון שלו על שפתיי, בהיסוס. לרגע נפרדנו, ואז חזרנו
אחד לתוך הפה של השני בעוצמה שכבר מזמן, מזמן לא הרגשתי. טעמתי
טעם מחוספס וכל-כך מוכר. חשבתי שכנראה שלי יש את אותו הטעם
בדיוק. עצמתי את העיניים ולעוד כמה שניות, שכחתי את עצמי.
התנתקנו שוב, ואז נזכרתי.
"יואב," אמרתי בלחש, "אני סטרייט".
עברו כמה שניות עד שיואב מצא את המילה. "מה?"
"אני ממש מצטער." יצאתי מבין הידיים שלו. לא מצאתי עוד מה
להגיד.
יואב עמד מולי, המום. נראה כאילו הוא נגעל ממני. "אז בשביל מה
כל ה..."
"אני לא יכול להסביר את זה." ניסיתי. "שלא תבין אותי לא נכון,
זה היה מצויין אבל... זה הכי רחוק שאני מסוגל. למען האמת גם זה
די קשה לי."
הוא העביר יד על העורף. "בדרך כלל אני ישר קולט מי גיי ומי לא.
ממש הטעית אותי."
"תשמע," אמרתי לו, "תן לי את הטלפון שלך, אולי ניפגש מתישהו
לאיזה בירה או משהו".
יואב גיחך. "אל תיעלב אבל... לא נראה לי שזה יעבוד."
"יואב אני ממש מצטער."
"אל תצטער." הוא אמר. "אני זה שצריך להצטער."
וככה הגיעה לה השתיקה הגדולה השלישית, הנוראית מכולם - השתיקה
שאחרי. אבל לא רציתי שהיא תלך. כשהולכת השתיקה שאחרי, לא נשאר
לך כלום. יואב אמר: "טוב אני צריך לזוז." וזז. אני נשארתי
בשירותים של הבנים. ניסיתי להמשיך את השתיקה עם עצמי. אבל זה
לא אותו הדבר כשאתה לבד.
במקום זה הסתכלתי למטה אל המפשעה שלי במבט מאשים, נאחז בתקווה
שיום יבוא ואולי יזוז שם משהו.
יצאתי החוצה והלכתי לחפש את איריס. כי גם אני זאב בודד, ואם
כבר נגזר עלינו להיות בודדים, אז עדיף שנעשה את זה ביחד.