זה עוד יום שעובר בינינו
עוד קצת טיח בחומה
עוד דקה מיותרת בלעדייך
והשתניתי בשבילך
כי ככה את רצית
ואיך שפעם הצטברה בנו פראות
עם כל מבט אסור,
טעונים באשמה וחשמל
ואסור לגעת בשקע, זה
יכול להרוג.
אבל היום הזה שעובר בינינו
להפריד הוא כאן
כבר לא אזרוק אותך אל השולחן
לא אהפוך אותך, אסיט את תחתונייך,
מגע ישבנים רוטטים, אנחות , תחנונים לעוד,
צעקות, אנקות סיפוק רפות, רעד קל של נינוחות ורוק על הכרית
זה רק מזקיר לי נשכחות.
היום אני די מתורבת
אטעם את כפיות רגלייך
בנימוס.
לא אצמיד את מרפקייך לשולחן
ולא אלקק.
ורק אחרי שאגמור מהפה אדבר:
"את יכולה בבקשה, אם לא קשה לך, להעביר לי את החריף?" |
