צורחת
בוכה
מושפלת

באותו יום יפעת התעוררה מאוחר. היא קלטה מה השעה ורצה להתלבש,
יהרגו אותה אם היא תאחר עוד פעם!
היא נכנסה לכיתה וחיפשה מקום פנוי, "יפעת בואי לפה", צעק דני
היא התיישבה לידו והוציאה את המחברת והקלמר.
"עשית שיעורי בית?", לחש דני
"לא", היא ענתה ,הוא כל הזמן מוציא אותה מריכוז. צריך  ריכוז
לציור החדש שלה, קנטאור.
היא חשבה על הרעיון שהיא הסתכלה בספר "פנטזיה" חדש שיעל שלחה
לה מהבית (יעל היא אחותה.)
יפעת נהנתה לקרוא את הספרים, כי היה לי די משעמם בפנימייה.
נגמר סוף סוף השיעור... יש עכשיו ארוחת בוקר, "שבי לידי, יפעת,
אני רוצה לספר לך משהו", אמר דני בלחישה,"טוב", היא ענתה והלכה
לשים את המחברת בחדר שלה.

בוכה
חותכת
צורחת

אחרי ההפסקה אמרו להם ששאר יום הלימודים התבטל עקב בעיה בחדר
המורים. כולם כבר ידעו על יואב המורה שהתאבד בחדר המורים.
אז יפעת הלכה לצוק, אבל לא לצוק שכולם הולכים אליו, לצוק אחר,
מיוחד, שרק היא הולכת אליו.
היא הוציאה את הסכין שלה וחתכה. פתאום היא שמעה צעדים, אז מהר
החביאה את הסכין וסידרה את החולצה. "יפעת, לאן נעלמת שכחת שאני
רוצה לדבר איתך?", אמר דני. "טוב, בוא נדבר!" היא אמרה ספק
כועסת ספק מיואשת מלברוח ממנו. הוא מתיישב לידה ואומר לה שהוא
אוהב אותה, והיא מחייכת ואומרת שהיא מחבבת אותו, אבל לא כמו
שהוא רוצה, ואז הוא מנשק אותה והם יושבים מחובקים כמה שניות.
ואז היא קמה. "לאן?", "כל יום בשעה הזאת אני הולכת
לריצה...לבד... לחשוב על כל מה שעברתי היום, על מה אני אעשה
מחר, כאלה דברים, היא לא סיפרה לו שהיא הולכת לרוץ כדי שהיא
תוכל לחשוב בשקט גם על אם היא תקום בכלל בבוקר הבא.

שותקת
חושבת
שותקת

היא רצה בשקט ומתחיל טיפטוף, היא לא עוצרת. פתאום היא מעקמת את
הרגל. זה כואב לה, אז היא מתיישבת ועם המזל שלה היא מתיישבת
ישר בשלולית בוץ. היא קמה, קיללה בשקט והלכה חזרה לחדר שלה
להתנקות. היא ראתה שהדלת סגורה, אבל שחר אף פעם לא סוגרת את
הדלת! היא נכנסה וראתה שיש לה משהו על המיטה. זה היה מכתב
מאחותה היא כתבה שהכל בסדר ושיפעת תתקשר כי היא מתגעגעת. ואז
היא ראתה שיש עוד מכתב. היא הרימה אותו וראתה שזה מדני. היא
אמרה "אני אקרא אחר כך, אני חייבת להתקלח!" ונכנסה להתקלח היא
שמעה את שחר נכנסת לחדר עם עוד מישהו אז היא סיימה מהר להתקלח,
התארגנה ויצאה. היא ראתה ששחר וגיא מכיתה י' מתמזמזים אז היא
יצאה מהר מהחדר, כי לא נעים לה. היא יצאה, ובדיוק מישהו נתקע
בה והיא נפלה. "סליחה, סליחה" דני מיהר להגיד. "זה בסדר", היא
אמרה בחיוך. הם הלכו לסיבוב והתיישבו ליד המכולת של הקיבוץ. הם
הסתכלו על הכוכבים ואז דני התקרב ונישק אותה. היא חייכה. פתאום
היה צלצול טלפון שהבהיל את דני. "זאת אחותי.. אני צריכה ללכת..
נדבר אחר כך טוב? שמור לי מקום לידך" היא אמרה מהר והלכה.
אחותה סיפרה לה שקשה לה בלעדיה. ושהיא מתגעגעת ואז בא המדריך
של השכבה וביקש ממנה להגיע לארוחה דחוף כי צריך להודיע משהו.
אז היא נתקה והלכה.

דם נוזל
בכי
כאב.
צרחה.
דממה