"אף פעם זה לא הזמן הנכון".
"בריאות האישה מתדרדרת ככל שמתקרב זמן הסקס ומשתפרת ככל ששנתך
עמוקה יותר".
,אם זה נראה טוב מדי מכדי להיות אמיתי, זה כנראה המצב".
"זמינות היא עניין של זמן. ברגע שבו אתה מתעניין, זה הרגע בו
הן מוצאות מישהו אחר".
,כל פעולה חביבה גוררת תגובה לא-חביבה".
"סקס הוא תורשתי. אם להורים שלך לא היה את זה, סביר להניח שגם
לך לא".
"אהבה היא האשליה שנשים שונות זו מזו".
מתוך 'חוקי מרפי'
איך שלא נסתכל על זה, לסקס יש כוח עצום עלינו. אך מהו הכח הזה,
המתחיל באזור החלציים, שולח ענני ערפול ותשוקה אל הראש ומתעתע
בכל אדם, יהא הפשוט ביותר או ראש המדינה. ואין איש, אין איש,
או אישה, שהכוח הזה פוסח עליהם. לא גיל, לא מראה ולא משלח יד -
בכולם משתלח הכוח הזה, כוח המין; מתפרע מן החלציים ואין אור
אדום או צהוב.
רובנו חיים עם כוחות הגרילה הללו, המסתערים חופשי במרחבי
ממלכתנו- וקצרה ידנו... ולרב שבים הכוחות לבסיסם -שמתחת
לחגורה- באין כיבוש או באין כובש.
לכאורה, נושא הסקס הינו מתירני ביותר כיום, ועם זאת, עדיין מלא
ביותר בעכבות. אכן, הכל עושה עיניים והכל מבטיח. ההבטחה חוגגת
בפרסומות, בסרטים ובמחשופים. ועם זאת ולמרות כל החגיגה
המתירנית הזו כביכול - אין כל יחס בין עומק ועוצמת התשוקה
שמעוררות הפרסומות, התלבושות והסרטים - ובין אפיקי הפורקן.
טבעו של הסקס שהוא פורץ אל אפיקים חדשים, סקרן וחטטן הוא,
והשגרה וההרגל מרדימים את טבעו. אך החברה הזו שלנו משגעת את
יצר המין, כל הזמן וכל פעם מחדש - עם רמיזות מפה ועד הודעה
חדשה. ועם זאת - באותה הנשימה כמעט - היא מקבעת ומרבעת את טבעו
הבסיסי ואת פורקנו - בצינוק הצר של הנורמה החברתית ('זה לא יפה
להתנהג ככה') היוצרת עכבות ומעצורים - ביחיד - (בעיקר אצל
נשים) בדרך למוצא הטבעי של הסקס הראשוני. שלא לדבר על מוסד
הנישואין, שבעצם טבעו יוצר הגבלה ומחסום על יצר המין. אמנם פה
ושם שומעים על בגידות, אך האזרח השקט והפעוט, (המאבד עם כל שנה
שעוברת את כח המשיכה הטבעי שהיה לו לפני החתונה) - לאחר שניים
וחצי נסיונות כושלים ועלובים - נותר כלוא במוסד הנישואין
המסורבל, המשמים ונעדר המיניות (הממסד, כמובן, יטיף לרענון
התשוקה המינית בתוככי מוסד הנישואין על ידי טיפים תמוהים
למיניהם, אך הכוח שבחלציים עורג לסקס האמיתי, זה שרק יכול לבוא
עם החידוש והריגוש הראשוני, זה המצוי בשדות הזרים) וכל שנה
שעוברת רק מחזקת את הבריחים על דלתות המיניות של הנישואין.
כוח הסקס. ואין איש ואין אישה החסינים בפני שפת הפיתויים של
הסקס. הסקס הוא האיסור הגדול, הפיתוי הגדול ועל כן כל הזמן על
דל שפתנו ובמוחנו משתוללת סופת הסקס, כל שניה שעוברת - כפסע
בינה ובין פורקן מיני עם עובריעוברות אורח מדיפי רמזים
ואיתותים. ואין לנו פורקן ואין לנו הקלה, לא בימים ולא בלילות,
לא בבגרותנו ולא בזקנתנו.
ומה היה קורה לו חלק מן האיסורים החברתיים הללו על המין היו
מוסריים? ובכן, אז לבטח כל העולם היה כר השתגלות אחד ענק. אך
עם זאת, האמת היא, שלו זה היה אכן קורה - כל המכונה התעשייתית
והמסחרית האדירה הזו הייתה קורסת... כי הסוד הוא שככל שמתעורר
כוח הסקס (ומתגבר כתוצאה מפיתויים וגירויים) אך לא בא אל
פורקנו - כן גובה החברה דיווידנדים שמנים יותר. הכיצד? ובכן
ה'דלק' של עסקי העבודה והפיריון שלנו הוא כח הסקס, כח המתועל
אל אפיקי פרנסה וקריירה. (ראו בהקשר זה את סיפרו של מישל פוקו:
"תולדות המיניות", יצא בעברית), וככל שהכוח הפוטנציאלי יהא או
יעשה אינטנסיבי יותר - כך האנרגיה המתועלת לעבודה תהא חזקה
ותועלתית יותר. כמו חזירים המגודלים ומפוטמים לא כדי שישתכשכו
להם במימי המדמנה שכה חביבה עליהם, אלא כדי לתעל את משמניהם
לצלחות של סועדים נהנתנים. אך זהו מצב שאינו נאמן למקור, שהרי
לא כחזירים הנשחטים כדי לעבור הסבה לא טבעית - אנו. כי שלא
כחזירים - שצריכים למות כדי להיות מתועלים - אנו חיים, ותוך
כדי מהלך חיינו אנו עושים את ההסבה הזו של האנרגיה המינית
-לאנרגיה תפקודית, כך שהמשל היותר קולע הוא: כריש שהריח דם
ואחר כך נשלח לסחוב קורות כבדות בשירות הצי.
כך אנו עם כח הסקס שבנו .למעשה כל צירי ומיסבי החברה הזו
עובדים על אנרגיה העצומה הזו, אנרגיה מינית. כך שחלילה לה
לחברתנו מלתת ליצר המין פורקן מלא - מצד אחד, ומצד שני חלילה
לה מלחדול מלעורר אותו באלפי דרכים סמויות יותר וסמויות פחות.
ובינתיים? בינתיים הוזים, קוראים ומדברים בעיקר מדברים,
על-סקס, סקס סקססקסקסקסקס...
מה שאמור היה להיות הדבר הפשוט והטבעי ביותר שחיות עושות כמו
לאכול וללכת לשירותים (כמו שעושים הקופים הקרובים לנו ביותר
גנטית: הבונבואים) נהפך עבורנו למיסטיקה, לקושי ולמרכז
מחשבותינו הלא ממומשות כל הזמן.
מתחת לגיל הנישואין מועטות החוויות המיניות מחמת חסר ניסיון,
פחדים וחששות. לאחר גיל הנישואין חוסר האטרקטיביות האישי
המתעצם מדי שנה, שלא לדבר על גדר הנשואים העבה, שמציבה איסור
וקושי - גורמים לנושא המין להפוך יותר למיתוס מאשר למימוש חי
ואמיתי. ובינתיים המיתוס והפנטזיה המיניים- מטופחים ומתעצמים
כל הזמן - על ידי רמיזות, בדיחות גסות, לבוש פרובוקטיבי ומבטי
עיניים -שלבסוף לא מתממשים לכלום. כי מעטים מקיימים את מה
שהמונים הוזים בשקט בשקט. התחושה היא שכולם עושים את זה חוץ
ממך, בשעה שרק קומץ קטן בעל קסם אישי (או סטאטוס חברתי)
ונתונים אישיים מפתים מקיים זאת הלכה למעשה.
כמעט אף אחד לא יודע איך לגשת לעניין, איך להביע עניין מיני.
רובנו ילדים בני שלוש בעניין, בורים באמנות החיזור, ההקסמה
והריכוך. מאוד לא מלוטשים בתחום הזה, עילגים להחריד. ובהעדר
ערוץ מובנה וסדור להבעה של עניין מיני - הוא נדחף אל מתחת
לשטיח הגופני; ובא לביטוי בשפת גוף המלאה במתחים מיניים. כך
שבכל מקום ובכל זמן - האוויר מלא וטעון בסקס, כאוויר טעון
בחשמל סטאטי בטרום פרוץ סערת ברקים. וזה קיים בכל מקום, ממש
בכל מקום; במעלית במקומות עבודה, בבית חולים, באוטובוס, וכולם
מתאמצים להראות שזה הדבר האחרון שיש להם בראש, אך חוץ מזה
לרובנו אין הרבה בראש. כך שהחשמל הטעון הזה וחוסר הפריקה שלו
הם כמו ענן ענקי התלוי כל הזמן מעל לראשנו. כל רגע הוא דקה
לפני המימוש של מיניות מזדמנת, אך אנו ממדרים וממתנים (לא
מחלישים, חלילה) את עוצמת הענן הזה על ידי עבודה כמו חמורים,
(תלוש המשכורת שלנו טעון ונוטף מיניות...) ריצה כמו עכברושים
במעלה מסלול הקריירה ורחרוח כמו כלבים בקניונים ענקיים - כל זה
נעשה עם עודף האנרגיה המינית הזו. ושם, בעבודה, ברחוב
ובקניונים - אנו גם פורקים את המטען העודף, אך שם גם נטענים
מחדש, כי בכל מקום יש גברים ויש נשים וכשהם ביחד יש:
בזזזזזז... הזמזום המיני שעובר ממין למין וטוען אותו עוד ועוד
במטען מיני נוסף. כולם לחוצים! כולם מגורים מינית והפורקן הוא
מזערי ביחס לעוצמת הטעינה.
לסיכום: כח הסקס. כח שהתעצם מעל וממעבר לפוטנציאל הטבעי שלו.
ולאחר שתפח למימדי מיתוס -הוא נשמר על אש גדולה, כדי שהמיתוס
יוותר ענק וכדי שכוחו ימשיך לפרנס את אוטוסטרדת התעשייה והמסחר
של התרבות הזו.
כולנו משוכנעים כי אנו חיים בעידן של מתירנות מינית. אך לגבי
רובנו זה רחוק מלהיות נכון. זו אמנם מתירנות לגבי יחידים עתירי
משיכה מינית. מתירנות במדורי רות ווסטהיימר, בפרסומות ובסרטים;
מתירנות בשוליים של השוליים. זו מתירנות לכאורה, מתירנות של
חול בעיניים. המהפכה המינית האמיתית, זו שתלויה באופי המודעות
שלנו למיניות שלנו, עוד לא התרחשה והיא רחוקה מלהתרחש. בסופו
של דבר, רוב המיניות שלנו מלאה במעצורים, וכמעט מעולם לא הייתה
בהיסטוריה האנושית תרבות שהיה בה חופש מיני אמיתי.
בסופו של דבר, רוב המערכות השילטוניות מעדיפות של המשחק הכפול
של גירוי מיני יחד עם תיעול האנרגיה המינית כדי להניע את גלגלי
המסחר והעבודה.
שהרי אנשים שמבטיחים להם הנאות סקס ומונעים אותם מהם, תמיד
יתנהגו בצורה ממושמעת וצייתנית כי הם יבינו כי אם יהיו אזרחים
טובים - הנאות הסקס מחכות להם מעבר לפינה. דבר שלגבי רובם
לעולם לא קורה.
