|
חביון אהבתנו
בקתת עץ קסומה
מקדש אלת האהבים
לרגלי גבעות קטיפה.
שם חיבקת מותניי
כרעת לברכיי
נשקת חלציי
אחזת בבשרי
הפכתיני לסופה.
התמסרת לאצבעותיי
בתוככי נועם בשרך
אחזוך פרפורי סופת התשוקה
וכששקטו
אהבתיך בסערה
ושבעתיים שוב רעדו אלפי נימייך
בתענוג אדירים של עדנה.
נרדמנו צמודים
חלמנו חלומות של ביטחה
ידענו
אהבתנו לנצח
בליבנו צרורה
ועם בוקר
אוושת הרוח בעלים
צהלות סוסים
געיית פרות
ציוץ ציפורים עולזות
העירונו ליום חדש
אהבה
אז ישבנו אל מול גבעות הקטיפה
ארוחת אושר סועדים
ואת יפה מתמיד
אחר ליל אהבה
ידעתי לבטח
כי ירבו הימים
ירבו הלילות
בהם נשתה כאן יחד
ברעבתנות של תשוקה
את המשקה המשכר של אלת האהבים. |
|
|
כל פעם שאיזה
גאון צועק
"טמבל!" לחלל
האוויר, רק כדי
לראות אם מישהו
יפנה את הראש,
אני מסובב את
הראש נגד כל
ההגיון, הרי
עושים לי את זה
מכיתה ג'.
כזה אני,
מבולבל.
איש מבולבל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.