אני שולח יד אל עבר סוליית הנעל, מקלף חתיכה קשה של מסטיק
גושי, דוחף אותה לפה ומרטיב עם הלשון, טעם של מדרכה עם ריח של
שוק, רוכלים בלי שיניים שצורחים מחירים מעל ירקות מעוכים
וראשים של דגים, אנשים ברחוב שעברו לידי מסתכלים בי בגועל,
מניחים ידיים על עיני ילדיהם, ילדים שרואים צוחקים לפעמים,
ילדות מידי פעם בוכות.
ערמות של שיער צפוף מכסה אותי, צמיחה פראית על פנים וראש,
שערות שגדלו אחת בתוך השניה, חומות חיות, אני יורק את המסטיק
בתוספת ליחה מצטברת לרגלה של ילדה סקרנית, הדמעות שלה מתערבבות
עם נזלת של ילדים קטנים, ואני מתבונן בערגה, נקבוביות הפה שלי
מזילות ריר צמיגי, נוזל מקצוות שפתי, נספג בסבכי זקני, אני
שולח אליה יד מטונפת והיא בורחת ממני בצרחות של גוזל מכוער,
נעלמת בפינת רחוב צדדי.
אני ממשיך ללכת, מקלל ומגדף ככה סתם, לעצמי, דרכי נפתחת לאורכו
של הרחוב, אנשים כמו חרקים מתרחקים כמו בקסם, ים סוף שנחצה
למגעו של שטן אימתני, אני נושם בחוזקה על פניהם של עוברים
ושבים, ריח תוכי המעופש נדבק לאפם נאחז בדפנות גרונם, והם
משתדלים שלא להקיא.
אני מתקרב אל שכונת מגורי, פסלים של צואה ושתן מעטרים את השביל
המוליך לביתי, פותח את דלת הכניסה המתפוררת, מתיישב על יד
שולחן העץ שניצב במרכז מטבחי, מאזין לתולעים הרוחשות בתוכו,
מאכלות אותו לאט, בעקביות תהומית, מחייך לעצמי, פותח את דלת
המקרר, גלים של חום שוטפים אותי, ריחות אהובים של בשר רקוב,
שוכב לו בנח בצנצנות עכורות, תולש חתיכה שכזאת עם היד, לועס
בתיאבון בריא, גושים של חלב לקינוח, פרוסות רחבות של כבד
עכברים, רגלי עכבישים שלא יהיה משעמם מכניס לשקית ולוקח איתי,
מדליק טלוויזיה, מתיישב על ספת הספוג המחוררת, פורס את רגליי
בין שני קפיצים חלודים, מעביר ערוצים, מאוורר ישן חורק מעליי,
מפזר את האבק בצורה מסודרת, מזכיר לי את סודו של הזמן העובר,
לא נותן לי לשכוח את שרובץ על נפשי, את שזוחל לי מתחת לעור, את
שזורם בעורקי נשמתי,
אני מרגיש את זה עולה ויודע שזה בא, מגביר את הטלוויזיה על
ערוץ  סרטים כחולים, מבט תאווה אחרון על מיצי הזיעה, מרגיש את
זה דופק לי בפנים, מחרחר לי בבטן, מאיים בנקישות על המעי, אני
רץ מהר אל האמבטיה מביט על עצמי במראה בחוסר אונים, שולף
ציפורן ארוכה דוחף אותה עמוק ומקיא החוצה, על גבי קצף לבן,
ערמות של סבונים.

אם רק הייתי מקשיב לשלטים הבוערים מחוץ לחדר האוכל, אם רק
הייתי מציית לדברי השדון בכניסה, מתרה בי להקפיד על היגיינה
בסיסית בגיהנום, מזהיר כי לשטן יש חוש הומור מלוכלך.. מתפעל
מכפל המשמעות.. שדונים.. לך תבין.. ואני עוד חשבתי שהוא צוחק.