|
אני יושב מוכה בעצבנות.
הזמן זורם לי בין האצבעות.
הו אלוהים, האם יש לי ת'זכות
לבלום חושיי ואת חיי לחדול לראות?
ענה לי כבר אם יש אותך בכלל.
בקיומך אני תמיד מטיל ספק
אמור נא לי האם אני אומלל
טיפש, עלוב או סתם רך כמו בצק?
אבל אולי זהו הזמן לחדול
מליילל כמו איזה כלב במחזור
לסתום את כל צרחות הלא יכול
לדפוק חיוך... ואז קדימה בלי לחזור.
אל העתיד יהיה אשר יהיה
אני יצעד בנחישות וקור
ועוד שנים אם אנו עוד נחיה
לא בזכותך יבוא אליי האור |
|
|
מאיפה הייתי
אמור לדעת
שהזקנה ההיא לא
רצתה לחצות את
הכביש? היא עמדה
על שפת המדרכה!
אחד, רגע לפני
שגילה שלא כל
זקנה שעומדת על
שפת המדרכה רוצה
לעבור את הכביש. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.