מחר יום גדול ומוזר בשבילי.
אני במיטה עם עיניים פקוחות.
מחר אעזוב עם מדים משלי,
ואמא בבית תשאר לחכות.

הילדות נגמרה לי וזה כה מוזר.
הרי, רק אתמול הייתי קטן.
הגשם יורד ומאוד מאוחר,
ושם בפינה התיק מאורגן.

הו אמא שלי, תפסיקי לבכות.
אני עוד אחזור עם חיוך ניצחון.
הרי, זה מובן, שאין מה לעשות.
אפשר לסרב, אבל זה ביזיון.

בעוד זמן קצר אני אלחם,
כדי שארצי תישאר במקומה.
הרי, יש אויב, שנגדנו זומם.
חייל הוא הגבול בין חיים לדממה.

אז יאללה, תפסיקו לדאוג, אנשים
נכון, המצב הוא מגעיל ומחניק.
יש לנו חלום  שצריך להגשים,
לכן לעולם לא נלך, לא נפסיק