בפסח  הלכתי למסיבת כיתה אצל רוני, ורקדתי סלואו בפעם הראשונה.
זה היה נורא מצחיק אבל הייתי חייב למלא את ההבטחה שלי. כל
הבנות בכתה שלי התחילו להמציא כל מיני משחקים כאלו לשחק בהם,
ושמו כל מיני שירים מגעילים כאלו של זמרות באנגלית.
ופתאום כל הבנים גם שיחקו, וגם רקדו ועשו הכל. רק לפני שבוע
רבנו עם הבנות כשענת רצתה לשחק אתנו כדורגל. אף אחד לא רצה לתת
לשחק, וכל הבנות התחילו לצעוק עלינו, ואנחנו עליהן וכמעט חשבתי
שיפרידו אותנו לשתי כיתות, אחת של בנות ואחת של בנים.
אבל אז באה מסיבת הכתה של רוני. היא תלתה שלטים כאלו מכוערים
עם פרחים וציורים של בנות על כל הקירות של הכיתה וכולם באו
אליי ושאלו אותי אם אני הולך או לא. אז אמרתי שלא, מה איכפת לי
להרוס לרוני את המסיבה, "מצידי שיבואו רק בנות" אמרתי וכל
הבנים התחילו להגיד שהם לא הולכים. אז רוני נורא התעצבנה
והתחילה לבכות. כל החברות שלה התאספו סביבה ואמרו לה לשכוח
ממני ושאני סתם אידיוט, ושהם ייהנו יותר בלעדי במסיבה של בנות
לבד.
אבל רוני אמרה שהיא רצתה מסיבה עם הבנים כי המורה שאול אמר
שצריך להתגבש ביחד, ושזה יהיה רק טוב לנו בעוד שלוש שנים,
כשנהיה בכתה ט'. וחוץ מזה, רק אם נהיה יותר מגובשים ייתנו לנו
שעורי חינוך מיני ולרוני היו כל מיני שאלות של בנות לשאול את
שאול. אז היא שלחה את מירב לדבר איתי ולשכנע  אותי לבוא למסיבה
שלה. מירב הייתה הילדה הכי יפה בכתה.
"למה אתה לא רוצה לבוא?" היא שאלה אותי, אחרי שלקחה אותי לצד
בהפסקה. הייתי הכי חזק בכיתה, ואף אחד לא יכול היה לשכנע אותי
לעשות משהו שאני לא רוצה - חוץ ממירב. תמיד היא הייתה משכנעת
אותי לא להעתיק שעורי בית כשאף אחד אחר לא הי מצליח. "בגללך אף
אחד לא בא. אתה יודע שכל הבנים יעשו מה שאתה עושה."
"זה לא אשמתי. " התגוננתי. " הם עושים מה שהם רוצים, ואני עושה
מה שאני רוצה. הם לא חייבים לעשות מה שאני אומר להם." היא
הסתכלה עליי ככה מוזר, כאילו אני מדבר שטויות. היה לה שיער
בלונדיני ועיניים כחולות ובגלל זה כולם אמרו שהיא הכי יפה
בכיתה, וששנה הבאה בחטיבה היא תהיה כוסית כי יהיו לה שדיים.
"טוב, אז תני לי סיבה אחת טובה למה לי לבוא, ואני אבוא." ברגע
שאמרתי את זה ידעתי שהפסדתי, כי היא תמיד תוכל לתת לי סיבה
מספיק טובה.
"אני אתן לך סיבה, אבל קודם אתה תבטיח שאם  תבוא - אתה תרקוד
סלואו איתי." היא אמרה ושמה את הידיים על המותניים והסתכלה
עליי כמו שאמא שלי מסתכלת עליי.
"מה פתאום? מה  אני יודע מה זה סלואו?  תרקדי עם בני." בני היה
ילד מכוער ועולה חדש מבולגריה, וכולם שנאו אותו. הוא לא ידע
לשחק כדורגל, רק שחמט, ותמיד היה מתחנף לכל המורים ומוציא
מאיות גם בלשון למרות שהוא לא נולד פה. וחוץ מזה ששנאתי את
העובדה שהוא מנסה להסתיר את המבטא שלו.
"כדאי לך מאוד, אם תעשה את זה אני אתן לך סיבה כל כך טובה לבוא
למסיבה, שאתה תגיד לי תודה ששכנעתי אותך לבוא למסיבה." פתאום
התחיל צלצול ומירב לא זזה מילימטר, למרות שתמיד הייתה בכל
השיעורים ואפילו הייתה משכנעת אותי לא להבריז. לא רציתי להראות
כאילו אני רוצה ללכת לכיתה, למרות שנורא רציתי, פחדתי שהיא
תשכנע אותי ללכת למסיבה המטופשת של רוני.
"את יודעת מה - " פתאום קבלתי בטחון עצמי, "בסדר. אם את מצליחה
לשכנע אותי לבוא למסיבה אני ארקוד אתך מה שאת רוצה." בלב חשבתי
לעצמי שמה שהיא לא תגיד לא יהיה מספיק בשביל לשכנע אותי. גם אם
היא תכין לי חודש את כל השיעורים בכל המקצועות אני לא אשתכנע.
אני פשוט צריך להגיד לה לא.
"אם תבוא למסיבה, אני אתן לך משהו מדהים - אבל זה הפתעה ואני
לא יכולה להגיד לך." זה הכל? הפתעה? מה הבעיה, פשוט להגיד
לא...
"הפתעה?" שאלתי, מגחך. מה הבעיה להגיד לא לדבר כזה? "אני
אבוא..." שמעתי את עצמי לוחש ולא האמנתי לעצמי. לא יכולתי
להגיד לה לא, ולא ידעתי למה. אולי בגלל שסיקרן אותי, אולי בגלל
שהיא עבדה עליי, לא יודע למה. ידעתי רק שהכל תירוצים וששוב היא
השיגה ממני את מה שהיא רוצה. לפחות שמחתי שהיא לקחה אותי הצידה
ולא עשתה לי את זה לפני כולם.
"יופי." אמרה, מרוצה. ונשקה אותי על הלחי. בזמן האחרון היא כל
הזמן מנשקת אותי על הלחי, מאז שראתה את אחותה הגדולה עושה את
זה. רציתי להגיד לה לא לעשות את זה, אבל לא הצלחתי.
אז הלכתי למסיבה, ודווקא היה כיף. אחרי שרקדתי עם מירב פתאום
כולם התחילו לרקוד. בנים עם בנות, ובנות עם בנים. זה היה די
מדהים כי הייתי בטוח שאף אחד לא ירצה לרקוד. גם הייתי בטוח שאף
אחד מהבנים לא יבוא, אבל מירב אמרה שאם אני אבוא כולם יבואו,
ובאמת כולם באו.
ואז, במסיבה מירב אמרה שהיא מארגנת סדר פסח כיתתי בבית שלה
ושתהיה מוזיקה ושכולם מוזמנים. אז כולם אמרו שהם יבואו והיא
אמרה לי בסוד שבמסיבה שלה היא תיתן לי את המשהו המדהים שלי.
ושהיא כבר מתה לתת לי אותו אבל לכל דבר יש זמן.
בדרך הביתה לווינו את כל הבנות עד הבית ואח"כ נשארנו רק הבנים
ודיברנו על מי רקד עם מי, כמה צמוד וכמה זמן. כולם ישר אמרו
שאיך שרקדתי עם מירב היה הכי שווה, כי היא הכי יפה. ובני אמר
שזה לא פייר שהבנות הכי יפות הולכות עם אלו שמשחקים כדורגל הכי
טוב, אז הבאתי לו מכות והוא אמר שבכלל לא אומרים בעברית 'הבאתי
מכות' אלא 'הכיתי' אז הכיתי אותו עוד קצת עד שהוא התחיל
להתבכיין כמו בחורה וכל המבטא שלו חזר.
כשנשארנו רק אני ודוד סיפרתי לו על מה שמירב אמרה. הוא אמר לי
שאח שלו הגדול אמר שבחורות רק רוצות שייקחו אותן, ואנחנו רק
צריכים לקחת. שאלתי אותו מה זה אומר, אבל הוא אמר לי שאח שלו
לא אמר לו. רציתי להגיד לו שישאל, אבל לא רציתי שיחשוב שאני לא
מבין בדברים כאלו בכלל, אז רק אמרתי שמירב רוצה שאני אקח אותה.
הוא לא  הבין למה התכוונתי, ואני לא הבנתי מה אמרתי אז לא
המשכנו לדבר על זה.
אמא נורא כעסה שאני לא אהיה בבית בסדר פסח אבל שיקרתי ואמרתי
לה שזה בשביל ביה"ס וששאול אמר לנו שאנחנו צריכים להתגבש. היא
בסוף השתכנעה, אבל אמרה לי שאם אני אחזור אחרי אחת עשרה אני לא
אלך לשחק כדורגל שבוע. אמרתי לה שלא תדאג ושמחתי שהבית של מירב
קרוב ושאני אוכל ללכת ברגל.
המסיבה הייתה טובה מאוד, והתחילו להיות לנו זוגות בכיתה. וחוץ
מזה, הבנות לימדו אותנו עוד כל מיני משחקים, והיה נורא מצחיק.
שיחקנו אמת או חובה עם נשיקות על הלחי, וכל הבנות רצו לנשק
אותי. אבל לא רציתי בכלל לשחק, ומירב הכריחה אותי. אז שיחקתי,
מה איכפת לי מכל הבנות האלו. אני רק רציתי את המשהו המדהים של
מירב, שכבר שיגע אותי מרוב סקרנות.
בעשר כבר נגמרה כל המסיבה, ומירב הייתה קצת עצבנית שכולם עשו
רעש ולא נתנו לעשות את כל מה שהיא תכננה, ושבכלל לא הגענו לכל
השירים של פסח. אבל כולם היו צריכים ללכת ועד עשר וחצי לא נשאר
אף אחד חוץ ממני ומדפנה, שהייתה חברה טובה של מירב וישנה אצלה
באותו לילה.
"אתה לא צריך ללכת?" שאלה דפנה.
"לא." אמרתי ומשכתי בכתפיים. נכון שזאת לא סיבה להישאר, אבל לא
הייתי בטוח שמירב סיפרה לה שהיא הולכת לתת לי משהו מדהים. אבל
כנראה שלא היה איכפת לה בגלל שהיא נדבקה לטלוויזיה, לראות איזה
סרט עם שחקן חתיך.
"בוא איתי." אמרה מירב ולקחה אותי לחדר שלה. החדר שלה נראה כמו
חדר של בנות. מלא בקבוקים ופוסטרים היו בכל מקום, וריח כזה של
נשים מבוגרות. היה לה כורסא מתנפחת ורודה כזאת, והתיישבתי
עליה. היא סגרה את הדלת והדליקה את המנורה שעל השולחן, אז היה
אור, אבל לא ממש חזק.
היא הורידה את הז'קט וראיתי שהיא לבשה חולצה יפה, צמודה כזאת.
היא גם התאפרה, והיא נראתה יפה. עם החולצה הצמודה ראיתי
שמתחילים לגדול לה שדיים, אבל לא הייתה לה חזייה. היא שמה
מוזיקה כזאת שקטה, והתקרבה אלי. היא שמה לי ידיים על הכתפיים
והרגשתי את הידיים שלה רועדות. אח"כ היא התיישבה עלי ונשענה
עליי קרוב.
לא זזתי ולא ידעתי מה לעשות. הפנים שלה היו ממש קרובות אלי,
והיא הסתכלה עליי במבט יפה כזה. פתאום היא התקרבה אלי, עוצמת
עיניים. עצמתי את העיניים גם, ופתאום הרגשתי משהו נוגע בפה
שלי. לא זזתי, והרגשתי אותה מחבקת אותי ולוחצת את השפתיים שלה
על השפתיים שלי. חשבתי לעצמי בראש, שאני חייב לעשות משהו, אז
חיבקתי אותה חזרה.
רגע אחר-כך, היא קמה, עוזבת אותי בפתאומיות, ויצאה מהחדר.
נשארתי לשבת, במוזיקה השקטה, ושמעתי את המשפחה שלה שרה חד גדיא
מלמטה. המשכתי לשבת, וחיכיתי למשהו המדהים של מירב כמו שמחכים
לאליהו הנביא. שעון היד שלי צפצף פעמיים לשעה אחד עשרה.