New Stage - Go To Main Page

מיקה קאופמן
/
הסיפור שלפני

ג'ולי וערן נפגשו בהודו.
היא לבשה טייטס שחור שבע שמיניות וחולצה לבנה טיפה שקופה ,כך
שהיה אפשר לראות את החזייה השחורה שהייתה לך מתחת, היא נכנסה
לבית קפה הישן עם השולחנות מעץ ושאלה אם היא יכולה להשתמש
בשירותים. בעל הבית הרזה והנמוך הזעיף פנים אך הוביל אותה
לצריף קטן מאחור שהדיף ריח שתן חריף.
ליד החלון ישב צעיר כבן עשרים ושתיים עם עיניים כחולות, שיער
ארוך וזקן חום רך שהיה אז ערן, הוא ישב וקרא עיתון אנגלי ושתה
קפה מריר. ג'ולי חזרה כעבור רגע עם הבעת הזעזוע האופיינית
לתיירים המשתמשים לראשונה בשירותים במסעדות בהודו.
ערן הרים את עיניו אל ג'ולי שנזפה בבעל הבית שנראה כעוס מאוד,
הוא קם והתקדם לאט לעבר ג'ולי ובעל הבית מתמרן את דרכו בין
הכיסאות והשולחנות.
"איז אבריט'ינג אול רייט?" הוא שאל את ג'ולי ועל פניו חיוך
משועשע במקצת, היא היתה גבוהה ממנו בסנטימטר או שניים עם שיער
שטני אסוף בקוקו ,עיניים מלוכסנות במקצת שזרחו בצהוב חום.
הם התחתנו כעבור שנה.
עברו לניו יורק ונולדה להם תינוקת בשם אלינור, כך שזה גם
ישראלי וגם אמריקאי כך סיכמה את זה ג'ולי.
הוא קיבל תואר ברפואה ונהיה רופא משפחה, כולם אהבו את דוקטור
גולדברג הצעיר והנמרץ עם העיניים הצוחקות שובבות והשיער הקצר,
הייתה לו מרפאה פרטית בבנייני התאומים בקומה ארבעים ושמונה.
כאשר נכנס המטוס והבניין החל לשקוע הוא השאיר הודעה אחרי
הצפצוף העליז של הסימפוניה התשיעית.
"אני אוהב אותך ג'ולי" אמר "תגידי לאלינור שאבא אהב אותה ושלא
תבכה".



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/2/03 10:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיקה קאופמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה