[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אמת דוממת
/
בדרך לירח

אור אפל, מבליח מלבי מטיל צלו על הריק המאיים של חיי. רגלי
נושאות אותי במהירות מאולם לאולם בין האורות המסתובבים אני
מניע גופי מהורהר, מביט בגופות המתנועעים סביבי, כולם לבושים
יפה מלאים פוזה ומידה מסוימת של בטחון, כולן לבושות בצורה
מטריפה, נועזת, מתנועעות, רומזות מחוזרות.
רק אני לבוש בפיג'מה שלי ובסנדלי מקלחת נקי, מוכן לשינה, מוכן
לשקוע במחזוריות האפורה של חיי.
אני מפנטז על פנים, פנים קורנות כשל משה הגדול מורה הדרך
המהולל, כן קיבלתי את הפנים האלה מדנה שהייתה איתי פעם, לא
מזמן אבל כל כך מזמן.
אני שותה עוד טקילה וחושב, במקום לרוקן את הראש המחשבות פשוט
עוברות מהר יותר עם כל שוט, והנה הן עוברות כל כך מהר עד שאיני
מסוגל לקלוט אותן, רק תמונה פה תמונה שם הכל מתחבר, הפחדים
האהבות, כאבים, געגועים שמחה עצב... אני רוקד, הפכתי חלק
מהקצב, חלק מהמנגינה, חלק מהאווירה.
אני לא חושב יותר רק מביט על עצמי מבחוץ מחרמן בחורה בפינה
אפלה, מי זאת לעזאזל אני חושב לעצמי מה אני עושה איתה? אני
שואל בעודנו מדדים שטופי זימה למכונית שלה.
אבל התשוקה שותפת אותי ואני מודע למעשי, מודע אך איני שולט
בהם, עור לח, חם חמימות, חשמל, מגע, חיכוך כן... עוד חיכוך,
נשימות מהירות, זיעה, ריח חריף, פעימות לב מהירות, מתי נהייתי
אדם כזה?
תפסיק! אני לוחש ללא קול, אבל ממשיך יותר נועז יותר פולשני
רוצה לכבוש לחקור את הלא נודע, אני רוצה להגיע לירח לעזאזל.
כמו אז שהייתי קטן והייתי קונה כל יום בזוקה בקיוסק, הייתי
לוקח את אחותי מהגן דרך החורשה לקיוסק, קונים בזוקה וחוזרים
הביתה, זו הייתה תקופה אחרת בלי פחד, תקופה של אנשים זקופים,
לא הצללים המפחדים לצאת מהבית של היום, עד גיל 21 תגיע לירח
אני חושב, בעודי שולח ידי, וגורף את אגנה אלי בתשוקה, עוצמת
הגירוי גדלה וגדלה, בעודי בא והולך הולך ובא, אני כבר לא שומע
את עצמי מטיף מוסר לא עוד רגשות אשם, או בושה.
ריח חריף ניכנס ישירות למוח המרוחק שלי ריח של זיעה נוזלי
סיכה, החימום של האוטו. התשוקה מגיעה לשיאים חדשים, אבל דווקא
עכשיו כשאני על סף השיא כל כך מרוכז בעצמי, אני מביט בה כבדת
נשימה, בשיערה הצהבהב בנמשים הקטנים על צווארה, בשדיה הקטנים
הפרוסים לפני כתפוחי סתיו מתאימים בדיוק לידיי הזריזות, שפתיה
המנשקות אותי מעבירות בי צמרמורת נעימה למראה, אפה רטוב, היא
בוכה. בלי לחשוב בכלל, כמתוך אינסטינקט אני מישיר עיני לעיניה,
ומביט בה במבוכה, עיני הדבש שלה (שעוד רגע יהיו סתם עיניים
חומות) מגלות לי סוד, ואני איני יכול להסיר את עיניי כאילו אחז
בי שיתוק פתאומי.

דנה?? זרמים אדירים של הפתעה מהולה בזרע התיקו מבטי ממבטה,
ואני כמו בלון המתרוקן במהירות סוגר את עיני מלא מחשבות העולם
הופך אפל יותר ויותר, יודע שמחכה לי הרגע המביך בחיי לאחר
שאירגע, אני מתפלל לנס, פעם ראשונה בחיי שאני מתפלל בכוונה
טהורה בלב תמים.
אני פותח את עיני.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה לא הר. זה
חצ'קון.




זבוב במסע כומתה


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/2/03 10:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמת דוממת

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה