הכרתי פעם ילדה, עם עיניים קסומות וחיוך מהים
הייתי מספר לה סיפורים מצחיקים,
והיא הייתה מקשיבה בשקט, מחייכת מדי פעם
חיוך חתולי מכשף.
הכרתי אותה, וכשהייתי קורא בשמה מעבר להר
קול פעמוניי צחוקה היה עונה לי, מהדהד בריקוד ילדותי.

הכרתי פעם ילדה, עם עיניים קסומות, ודמעות של זכוכית.
הייתי מספר לה על עולם אחר, והיא נשבתה בקסם
רצתה כנפיים, לעוף ולא לחזור.
הכרתי אותה, וכשהייתי קורא בשמה מעבר להר
היה עונה לי בכי מקוטע, ונדמה כי כל ההר רעד
ובכה אתה.

הכרתי פעם ילדה, עם עיניים קסומות, וחיבוק שנשאר.
הייתי מחזיק לה את היד, והיד נשארה,
אבל העיניים ברחו רחוק ממני.  
ויום אחד אתם גם היד החליקה מידי ונעלמה.
הכרתי אותה, וכשהייתי קורא בשמה מעבר להר,
חזר אליי רק הד צעקותיי הנואשות.

הכרתי פעם ילדה, עם עיניים קסומות, שחדרו לי ללב.
הייתי רוצה להחזיר אותה הנה, לכאן, אל מעבר להר.
לספר לה סיפורים ולחבק אותה, ולהחזיק לה את היד.
הכרתי פעם ילדה עם עיניים קסומות.
לעתים בשעות של שבירה ובדידות, טירוף אוחז בי
ואני יוצא אל ההר וקורא שוב בשמה.
אני מרגיש בצליל שמתקדם לעברי, אבל עם התקרבותו אני מבין.
זה לא צחוק, ולא בכי, ואפילו לא הדהוד צעקותיי.
זאת רק הרוח, הקרה, והמרה. מלטפת את פניי ולוחשת,
הכרתי פעם ילדה,
שאליי כבר


לא תשוב....