הבדידות מבשלת אותי על אש קטנה
ומלמדת אותי את סודות ההמתנה.
נותנת לאש לחמם אותי אט אט,
לבשל קליפה חיצונית,
לרכך אותה,
מתמוססת בתבשיל.
סופגת תבלינים, ומחכה.
מחכה לצמצום,
מחכה לטמפרטורה הנכונה,
מחכה להטמעות החלקים,
מחכה לנס שקובע את טעם התבשיל מסה"כ חלקיו,
מחכה לריח שמודיע על הבשלות.
מחכה לטעם
טעם החיים
שמגיע טיפין טיפין
ודוחף אותנו לרצות עוד
לעלות שלב בסולם
להתקדם הלאה.
שוב להדליק את האש
לערבב החלקים
להוסיף תבלינים
ולהמתין

תודה אלוהים על הבדידות