
"לא!!!" צעק המלאך גבריאל כאשר הוא נכנס לחדר שלי. עצרתי בלי
לזוז, הוצאתי את ראשי מהלולאה וירדתי מהשרפרף. ניגשתי ללחוץ את
ידו. הוא צעד אחורה כמה צעדים בבהלה.
"למה אתם הולכים מפה?! באתי לעולם הזה כדי להיות איתכם, במקום
להיות בגן הארור ההוא!" הוא צעק וכרע. הוא הניח את ראשו על
ברכו, והדמעות שלו עברו מבעד לעפעפיו.
"כי..." בלעתי רוק והתקרבתי אליו, "כולם רוצים להגיע לעולם
הבא, לעולם שלך."
"יא מפגרים," הוא אמר והרים את ראשו, "יצורים אנושיים לא
יכולים להגיע לשם. זה כבר מעבר לרמת היכולת שלהם. כשמתים לא
עולים לגן עדן או משהו כזה, זו סתם אמונה מטומטמת!"
"אז אתה אומר ש..." בעטתי ברצפה.
"לא, אין כלום אחרי המוות. רק חושך. ועצב, הרבה עצב. אין שום
דבר טוב במוות." הוא ענה בטון מתנשא.
איזה באסה. התאכזבתי. כולם כבר התאבדו, כל המשפחה שלי, כל
החברים שלי, כל העולם. כבר אין לי לאן ללכת. מה אני אעשה, כבר
בטח לא משדרים טלוויזיה. אין מי שישדר.
"בבקשה תישאר פה," הוא ביקש ממני, "לא נשאר עוד אף אחד."
הבטחתי לו. אני נשאר פה, לא זז לשום מקום. וזה מה שקרה, נשארתי
פה ולא זזתי לשום מקום.
זה כבר מתחיל לעצבן, אני לא שורד את זה. אני יודע שעברו רק
שבועיים, אבל אני ממש בודד. במילא אין לי פה אף אחד, אז אולי
כדאי שאני בכל זאת אתאבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.