הסוכן עמד בראש הגבעה והשקיף על בתי הפרבר השקט. תנועה. הוא
התמקד באדם שיצא מכוניתו והתקדם לעבר אחד הבתים. "עלול להיות
כבר מאוחר מדי בשבילך, מסכן שכמוך..." מלמל, ספק לעצמו, ספק
לאדם אותו ביקש להציל. הוא פתח את תיק הג'יימס בונד השחור שלו.
ליד ערמת הפוליסות היו מונחים אקדח 22 מ"מ,  ושתי מחסניות
מלאות. הוא הוציא את האקדח מהתיק, טען ודרך. קרני השמש השתקפו
בצדי האקדח וגרמו לו לזהור באור זהוב. "יפהפה," לחש הסוכן
וליטף את המתכת הקרה, "פשוט יפהפה..."

הסוכן נכנס לרכבו ונסע לעבר הבית במהירות מטורפת. לפני שיצא
מהמכונית שלח מבט חטוף בבבואתו שהשתקפה אליו מהמראה האחורית.
שיער משוח בג'ל, חצי פרוע, משקפי שמש שחורות וקטנות, ופנים ללא
פגם. "נראה טוב, הסוכן ג'ונסון," ציין בפני עצמו, "כרגיל,
הופעה מחשמלת." הוא יצא מהרכב ופתח בריצה אל דלת הבית, הוא פרץ
אותה במומחיות, מבלי להשמיע צליל, וסגר אותה אחריו. הסוכן
ג'ונסון בחן את סביבתו. שום דבר מיוחד. הוא שעט במעלה גרם
המדרגות, מדלג על שלוש מדרגות בכל קפיצה. כאשר הגיע לקומה
העליונה שמע קול מים זורמים. "הוא באמת בחור תמים," צקצק הסוכן
בלשונו. הוא החליט שעליו לסרוק את הקומה כולה לפני שיפרוץ לחדר
האמבטיה.

הוא סייר בכל החדרים, מחפש אחר דברים חשודים, כשלפתע קלט תנועה
במרפסת האחורית. הוא הציץ בזהירות מהחלון והביט באיש המוזר
שטיפס למרפסת, בכוונה לפרוץ משם לחדר האמבטיה. "תפסתי אותך,
מתנקש," לחש בארסיות. המתנקש נראה בדיוק כמו כל השאר, אותו
כובע שחור וגדול, אותו זקן, אותם בגדים חסרי טעם, כולל כתפיות
אלסטיות בצבע חום, וכפפות גומי של מנתחים. הסוכן ג'ונסון פרץ
בבעיטה את הדלת בדיוק כאשר נכנס המתנקש דרך החלון. לא נותר לו
אלא לרוקן לתוכו מספר קליעים ולראות את פניו מתעוותים בכאב
ובהפתעה.

הקורבן המיועד החל לצרוח באימה, והחליק באמבטיה. "היזהר שלא
לפגוע בעצמך," חייך הסוכן ג'ונסון. "מי אתה? מה אתה? מה אתה
רוצה ממני?!" שאל האדם בבהלה. "שמי ג'ונסון, הסוכן ג'ונסון,
מחברת הביטוח כהן את כהן." "מ...מי זה?" שאל האדם, ידו הרועדת
מצביעה על הגופה המגואלת בדם. "זה אחד מידידינו מהחברה קדישא
המקומית," השיב לו הסוכן ג'ונסון, "העסקים אצלם קצת חלשים
עכשיו, אז הם מנסים להשיג לעצמם עוד קצת עבודה. שמך הועלה
בגורל על ידם מבין שמותיהם של כל האנשים בעיירה הזו, והאיש הזה
נשלח בכדי לרצוח אותך. למרבה מזלנו, ומזלך, גילה המודיעין של
חברת הביטוח שלנו על הכוונה לרצוח אותך מבעוד מועד, ואני
נשלחתי כדי להגן עליך."

האיש הקטן טלטל את ראשו מצד לצד ורעד. הוא היה מקופל בתוך עצמו
ונראה כתינוק שעיר וחסר ישע. "א...אז... אז אתה סוכן הביטוח
שלי?" שאל לבסוף. "כהן את כהן היא חברה גדולה, מר יחזקאלי, אני
רק אחד מסוכני הביטוח שדואגים לך. אל תשכח, עומדת מאחוריך חברה
שלמה," דקלם ג'ונסון, ופתח את תיקו, "ואם בביטוח עסקינן, מר
יחזקאלי, האם אוכל לעניין אותך בפוליסה החדשה שלנו, המכסה
מקרים של רעידות אדמה, פגעי מזג האוויר, ושאר אסונות טבע? אחרי
הכל, מר יחזקאלי, כרגע הצלתי את חייך, אני בטוח שתוכל להקדיש
לי כמה דקות מזמנך..."