גם ביום מותי אחשוב על המוות. בוודאי אשב על כורסתי ואראה אותו
עומד בפתח חדרי. הוא, כרגיל, ישתוק, או שלשם שינוי יאמר משהו.
בוודאי לא יהיה זה דבר חכם במיוחד. משהו כמו "הגעתי" או "הנני"
או "הפעם זהו זה." אני מניח שאתקע בו שוב את מבט הזכוכית, אותו
מבט אשר ניתץ את דמותו והעלים אותו בפעמים הקודמות. והוא יאמר
"זה לא יעבוד לך הפעם, אני חושש", חיוך בלתי נראה תלוי על פניו
החשוכות. אם אהיה שיכור או במצב רוח ילדותי אחזור על דבריו
בטון לגלגני "זה לא יעבוד הפעם, אני חושאאאאאש".

"על תהיה אידיוט," הוא יאמר, "אתה חייב לבוא איתי. אין לך
ברירה." "אוווווווווו! אין לי ברירההההה, אתה כ-ל-כ-ך מפחיד
אותי." "המממ..." הוא ייאנח, "חשבתי שאולי הפעם, משום שזוהי
ה-פעם, תוכל לשתף איתי פעולה." "תראה," אומר לו, "אני יושב לי
פה בכורסה שלי, מעביר ערב נעים עם עצמי, ואתה מתפרץ לי לחדר,
משהו שכבר התרגלתי אליו במהלך השנים, התרגלתי כל כך עד שהייתי
ממשיך בענייניי, גם אם הייתי באמצע זיון, אך פתאום אתה מחליט
לפתוח את פיך, ואינך מסכים להתנדף אל מול מבטי החודר." קולו
השקט יקטע אותי, "זה לא שאתה יותר חזק ממני, אתה יודע. באתי
אליך פעמים רבות בעבר משום שאני מחבב אותך, והתנדפתי אל מול
מבטך כידיד שמבין שהגיע זמנו ללכת."

"אני עסוק עכשיו ואין לי פנאי לחברה!" אשתלח בו, "הייתי אומר
שהגיע זמנך ללכת." הוא ייאנח שוב. "אני רואה שאתה מתקשה להבין
זאת, אך הגיע זמנך ללכת, ואני באתי ללוותך." "למה דווקא
היום?" אחקור. בוודאי אחוש נסער מעט ועל כן אקום על רגליי ואחל
להסתובב בדירתי. "בחייך!" יתפרץ, עודו עומד מול הכורסה הריקה,
"אתה מקשיב לעצמך?! אתה יותר גרוע מכל ההדיוטות האלה שמנסים
לתקוף אותי או לקרוא למשטרה כשהם פוגשים בדמותי המאיימת. חשבתי
שאוכל לצפות ממך להתנהגות שקולה ובוגרת קצת יותר." אחוז מבוכה,
אניח מידיי את המטאטא שהתכוונתי לרסק על עורפו ואתיישב על
השטיח מאחוריו. הוא יסתובב אליי וימשיך להביט בי מבלי להוציא
מילה, נשען על ידית המגל.

"אני מניח שאין צורך לארוז," אומר לבסוף. הוא יניד בראשו. "אתה
רוצה לחזור לכורסא?" ישאל. "לא," אשיב לו, "נוח לי כאן."
"כרצונך," יאמר, ירים את ידו ואז ינעץ את קצה מגלו בלבי, או
אולי בעיני, או שמא ישתמש בו על מנת לשסף את גרוני. "אתה
כועס?" ישאל אל מול מבטי המיוסר. "לא ממש," אחרחר, "אתה רק
עושה את עבודתך." "האמת," יאמר, "לא חשבתי שאיהנה מזה כל כך.
זה לא משהו אישי, אני די מחבב אותך, כפי שציינתי קודם, אבל אין
כמו לראות אדם יהיר שכמותך חסר ישע אל מול פטירתו." אז ידחוף
אותי קלות בעקבו ויפיל את גופי הישוב אל השטיח. בוודאי אפלוט
קללה אחת אחרונה.