"תגיד, יצא לך פעם לחשוב שאולי אנחנו לא לבד...?" אני זורקת
שאלה לחלל האוויר שעוטף אותנו, שוכבים חסרי מעש על הדשא.
"בטח שאנחנו לא לבד. הרי אני ואת ביחד כבר 3 שנים."
"לא לזה התכוונתי, טמבל. התכוונתי.. חשבת פעם שאולי יש חיים
בכוכבים אחרים?..."
"לא נראה לי."
"אבל למה לא? כלומר, איך זה יכול להיות, שמכל מליוני הכוכבים
שמקיפים אותנו, רק בשלנו יהיו חיים?" אני מקשה. "זה נשמע לך
הגיוני?"
"כן."
"אני חושבת שהיה יכול להיות ממש מעניין להכיר מישהו שחי בכוכב
אחר."
"אני אומר לך, אין חיים בכוכבים אחרים."
"איך אתה יודע?"
"תחשבי... אם היו חיים בכוכבים אחרים, הם כבר היו מנסים ליצור
איתנו קשר, לא?"
"אולי הם מתביישים."
"מתביישים? ממה?"
"טוב, אולי לא מתביישים. אבל מפחדים."
"ממה יש להם לפחד?"
"הם הרי לא יודעים מי אנחנו. אולי הם חושבים שיצורים שחיים
בכוכב אחר משלהם הם מסוכנים. אולי הם מפחדים שנשמיד אותם!"
"לא נראה לי."
"נגיד שהיית רואה עכשיו יצור מכוכב אחר. לא היית נבהל?"
"זה תלוי איך הוא היה נראה."
"בוא נאמר שהוא היה נראה שונה ממך. ממש שונה. לא היית מנסה
לברוח ממנו, או אפילו לפגוע בו?"
"למה שאני אפגע בו אם הוא לא עשה לי כלום?"
"אני לא יודעת. אבל לפעמים כשרואים יצור לא מוכר, זה יכול
להיות מבהיל."
"מה גרם לך לחשוב על כל זה?"
"אני לא יודעת.. פשוט יש לי הרגשה שאנחנו לא לבד."
"באמת היית רוצה להכיר יצור מכוכב אחר?..."
"מאוד! זה היה יכול להיות כל כך מעניין.. יודע, לגלות איך הם
חיים שם, בכוכב הרחוק שלו. אם הם מפותחים יותר או פחות מאתנו.
אולי אפילו היינו יכולים ללמוד מהם משהו!"
"יודעת, עכשיו כשאת מדברת על זה, זה באמת נשמע לי הגיוני."
"אמרתי לך."
שנינו שוכבים, ומסתכלים למעלה, גבוה אל השמים.
"לאבא שלי יש מכשיר מיוחד, שאפשר לראות דרכו את הכוכבים ממש
מקרוב."
"באמת? בוא נלך לראות!"
אנחנו עומדים ליד המכשיר המשוכלל, ואני מציצה דרך העינית.
"ואו! ממש אפשר לראות את כל הכוכבים מקרוב!"
"נו, יקירתי, אז באיזה כוכב לדעתך יש חיים?"
אני מסתכלת אל הכוכבים המרוחקים. רחוק רחוק ממני אני מבחינה
בכוכב קטן, כחול ירוק. אני זוכרת שלמדנו עליו בשיעור
אסטרונומיה. כדור הארץ קוראים לו, נדמה לי.
"אולי שם יש חיים..." אני אומרת, והוא מציץ גם הוא דרך העינית.
"דווקא שם? לא... אני זוכר ששמעתי שנפל שם איזה אסטרואיד לפני
מיליוני שנים. לא יכול להיות שנשארו שם חיים אחרי זה."
"אתה צודק.." אני אומרת. "באמת לא יכול להיות שיש שם חיים."
"אז מה דעתך על הכוכב ההוא, שם?"
הוא מסתכל שוב. "כן, זה כבר הרבה יותר הגיוני."