נועה אבן / מתחנן |
שכמות שזזות
עוזרות ללכת
דשא שמדגדג את אפו
העיניים שרואות את אינסוף
ערמומיות
חושך מואר
קרן אור אחרונה נשברת
בעיניים מבהיקות
והחצי סגורות
זנב מנוקד
מתנדנד מצד לאחר
פרפר שלוחש באוזניים
את סודות החיים
המצפון שאומר להמשיך קדימה
רומס כל פרח שבדרך
דרך קשה
על ארבע רגליים
והזנב ביניהם
חוזר אליי
להתחנן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|