נס קפה, מרגיש כמו מנייק לשתות עוד כוס, לבזבז לכם ת'כסף ועוד
יום עובר
מה לעשות? מה לעשות, נו!!! אין תשובות, משרדנו סגור כעת תנסה
אי פעם..
ואני אבוד, מחפש צעדים ולא יכול לזוז, מחפש אנשים ולא רואה
מאום
כי מסנוור אותי החושך השחור ההוא, כי מתחכם איתי האושר החסוי
ושוב
אני מוצא את עצמי בוכה היום על כלום...

שתיתי רבע כוס, מרגיש גיבור מרגיש בתור אל מחנה ההשמדה
וכנף ציפור, נוחתת הלאה מצדי גופי, אוחז בי קור ואין במה
להתעטף
ברחמים עצמיים אני מושך באף, סוגר רוכסן ונאנח מחליק על עור
שהתקמט
ומנסה לקרוא בין השורות להזכר מהו המסר הנסתר עליו דיברת
ושוב דמעה זולגת על הלחי היבשה... ללא בושה

אני כבר בחצי, ומתקדם לאט לאט ומתקרב לסוף המר והאכזר
אני שומע רחשים אבל הם רק בתוך ראשי הוזה בצד הדרך
מוצא דרכים יוצר אבק ומאשים רק את עצמי כי איך הגעתי לאותו
מצב
כותב מכתב, הגיע סתיו, אני לבד את לא איתי וצד אחד של המיטה
שוב ריקני
ורק אני ומתייחד לי עם עצמי רואה ת'סרט היחיד שרץ כבר אלף
פעמים

וזה כמעט הסוף כמו חיי זבוב במלכודת, מתעופף חסר אונים בין סוף
להתחלה
חשוף למעללי הטבע האכזר, אטום לניסיונות להיחלץ ואט נגמר בעננה
של אכזבה
מקשיב בשקט לצופר אשר מזהיר מפני הסוף ושוב שוקע במדרון
שוקע וממתין לתקתוק האחרון שיבשר על יום מותי, על יום מותם של
הבנים
השואלים מדוע אבא לא חזר משדה הקרב...