שכב לאחור. הנח הראש.
עצום עיניך. הרפה איבריך.
חדל לחשוב.
כמו אז במקדש: נחיר ימני, נחיר שמאלי, עכשיו שניהם יחד.
הרפה מהמחשבות הארורות.
והנח לי להיות פריני שלך.
זונה משוחררת.
זונה משחררת.
אפרודיטה.
הצינה מכווצת את העור כשאני נפטרת מחציצות מיותרות.
בפטמות זקורות רוכנת מעליך. גופך חם משלי.
גוף של נער. דק ושביר.
כמו הרגע הזה. מיד אחרי שהמחשבות השתפלו
ומעט לפני שאדוותיהן ירטיבו שוב את שולי המיטה.
נשימותיי תאוותניות, קצרות-רוח, קולניות.
כמעט מכסות על מצעד תופי הדופק שלי -
החולף דרך עורקיי -
ועוצר למפגן רעשני במפשעה.
ואין באלו בכדי להאפיל על קצב פעימותיך:
תכוף, גא, ראוותני, זקוף - מהדהד בחלל פי.
זוקפת צוואר, מסיטה את שפעת השיער המוטלת על בטנך.
כשתפקח עיניך -
תדע מה מבקשות עיניי, שפתיי,
אל מה מתאווים שדיי הלחוצים אל ירכיך:
"עשני בת מלך -
כבודך פנימה". |