ורק היא מתגלגלת בצחוק,
ורק היא עוד מאושרת,
ורק אני אפורה
ולא מחייכת.
לה הכל ראשוני
וחדוות הבריאה בנגוהות כבירות מעלפת.
משב רוח מחייה
אין בו עוד עולז.
ומשחק הצל עם האור, האור עם הצל
על מרחבי העשב תחת העץ
כבר לא כל כך מלבב.
הו, לשכוח הכל, לא לדעת דבר
להתמוגג מן הלא מוכר,
מי גזל את אושר הבראשית שלי?
ניחוח פרח כנוע על שולי האביב
אינו ממכר ומשכר.
אופק הרים בכחול וירוק,
גיא אינסופי בסנוורי חיטה,
עמק מצודד בזהובי החמנייה,
חיזרו אליי.
עיניי קהות, חושיי כבים
לא עוד ניצתת האש.
אנה דהו הגוונים?
ורק אני עוד זקוקה לה -
לראות בעיניה את שנגוז מעיניי,
לנשום כל כולי בריאותיה
את שנבצר מריאותיי,
לאהוב מעבר לשנפשי כבר משגת
בקסם ליבה -
לאהוב.

(21.06.1996)