ביום רביעי אני ומושיק ראינו בנאדם מת.
בהתחלה שיחקנו כדורגל עם הכיתה ואז, כשחזרנו אני ומושיק לבית,
ראינו בפארק, ליד העצים, מישהו שוכב שם. אני הייתי בטוח שזה
איזה שיכור שנרדם על הרצפה, אבל מושיק ישר אמר שזה בנאדם מת,
ומושיק תמיד צודק. בעצם, מושיק כמעט תמיד צודק, כי אמא אמרה לי
פעם שאף אחד לא תמיד צודק. למרות שאף פעם לא ראיתי את מושיק לא
צודק, אז אולי אמא לא צדקה. אז הלכנו ישר כשראינו את הבנאדם
ומושיק אמר שזה בנאדם מת. ישר התקרבנו אליו לבדוק, והיו שם מלא
נמלים שהלכו לבנאדם על הפנים, ואז ישר ידעתי שמושיק צדק גם
הפעם, כי אף בנאדם לא יכול לישון אם יש לו נמלים על הפנים ככה,
בלי לזוז, אז הוא על-בטוח מת. מושיק אמר שבגלל שאנחנו מצאנו את
הבנאדם המת הזה אז הוא שלנו ואנחנו יכולים לעשות איתו מה
שאנחנו רוצים, כמו שאם מישהו מוצא כדור אז הוא נהייה שלו. אני
בכלל לא הבנתי מה כבר אפשר לעשות עם בנאדם מת, אבל מושיק יודע
בטח מה לעשות. גררנו את הבנאדם לתוך החורשה, מהרגליים. הוא היה
ממש כבד וכל כמה זמן עצרנו לנוח, אבל בסוף הגענו למחבוא שלנו,
איפה שפעם גנבנו קופסת סיגריות מהקיוסק של אלי והלכנו למחבוא
לעשן. אז שם הנחנו את הבנאדם המת והתיישבנו לידו כי היינו כבר
עייפים ואז מושיק אמר שאני אשמור על הבנאדם המת והוא ילך הביתה
שלו להביא סכין ואסור לי לזוז משם עד שהוא חוזר. לא הבנתי
בשביל מה צריך סכין, אבל מושיק בטח יודע מה לעשות, אז חיכיתי
שם, ליד הבנאדם המת, ומושיק הלך לכיוון הבית שלו. חיכיתי הרבה
אבל הייתי קצת עייף, אז ישבתי והסתכלתי על הבנאדם הזה. הפה שלו
היה פתוח והלשון היתה כזה חצי בפנים-חצי בחוץ, כמו שפעם,
כשהיינו משחקים בשוטרים וגנבים, ומושיק היה יורה בי ואני הייתי
עושה את עצמי מת ומוציא את הלשון החוצה. אני לא יודע אפילו איך
ידעתי שאנשים מתים מוציאים את הלשון.
היה כבר חושך והמנורות ברחוב דלקו, אבל פה בחורשה כמעט לא
ראיתי כלום. בסוף, כשמושיק בא, הוא הביא גם סכין וגם פנס. אם
אני הייתי הולך להביא סכין, בטוח שלא הייתי יודע שיהיה חושך
ולא הייתי מביא פנס, ואז אני ומושיק לא היינו רואים כלום בכלל,
אבל מושיק הלך, אז היה לנו פנס. הוא הדליק את הפנס מול הפנים
של הבנאדם ואני שאלתי אותו: בשביל מה הבאת סכין, אז מושיק אמר:
אתה עוד מעט תראה, ונתן לי להחזיק את הפנס. ואז מושיק לקח את
הסכין ביד שלו והתחיל לחתוך לבנאדם המת את הבגדים. הוא בטעות
גם חתך אותו קצת בבטן ויצא לבנאדם ממש קצת דם, אז מושיק הסביר
לי שאם הבנאדם מת אז לא יורד לו הרבה דם, כי הדם כבר מת בתוך
הגוף. פעם אני נחתכתי מסכין מתי שרציתי לחתוך שניצל ואז ירד לי
מלא דם מהיד והיו צריכים לקחת אותי לקופת חולים, ועכשיו,
כשהבנאדם המת נחתך בבטן, זה כאילו חותכים את השניצל ולא נחתכים
בטעות, כאילו בכלל לא יורד לו דם, זה רק נהיה אדום כזה.
אחרי שמושיק גמר לחתוך את הבגדים, הבנאדם היה רק עם נעלים
ותחתונים. אמרתי למושיק: מה נעשה עכשיו, ומושיק אמר שהוא עוד
לא גמר לחתוך את כל הבגדים, והתחיל לחתוך לבנאדם המת את
התחתונים גם. אני לא הבנתי למה מושיק חותך לו את התחתונים, אבל
מושיק בטח ידע מה לעשות. לבנאדם המת היו מלא שערות על כל הגוף,
וגם למטה היו לו הרבה-הרבה שערות. מושיק אמר לי עכשיו לעזור לו
להפוך את הבנאדם המת, שישכב על הבטן, אז אני שמתי בצד את הפנס
ואז אני החזקתי מהגב ומושיק מהרגליים, והצלחנו להפוך את
הבנאדם. הארתי על הגוף שלו עם הפנס והוא נראה מצחיק כי היה לו
שערות גם על התחת, אז אני ומושיק צחקנו ואז מושיק הרים מקל
מהרצפה ואמר לי להסתכל על הפארק, לבדוק שאף אחד לא מתקרב, ואם
אני רואה מישהו אז להגיד לו. אז הסתכלתי על הפארק ולא היה שם
אף אחד, למה שיהיה מישהו בפארק בחושך. כולם כבר בבית בטח,
אוכלים ארוחת ערב, ופתאום נזכרתי שגם אני צריך להיות בבית כבר
ואמא בטח מחפשת אותי ותכעס עלי, אז הסתובבתי בשביל להגיד
למושיק שצריך להחביא את הבנאדם המת ולחזור הביתה כי כבר מאוחר,
אבל לא אמרתי לו את זה בגלל שמושיק שכב על הבנאדם המת
והמכנסיים שלו היו משוכות למטה, על הרגליים. מושיק מה אתה
עושה, שאלתי אותו, ומושיק אמר לי: למה הפסקת להסתכל אם מישהו
בא, תמשיך להסתכל לפארק, אז אמרתי לו שמאוחר כבר ושאמא שלי בטח
מחפשת אותי, אז מושיק אמר שאני אשמור עוד 5 דקות ואז נלך. אז
המשכתי לשמור עוד קצת ובסוף מושיק בא ואמר שהוא גמר עם הבנאדם
המת ואפשר לחזור הביתה.
כשבאתי הביתה שלי פחדתי שאמא תכעס, אבל היא בכלל לא כעסה, ואז,
כשאכלנו, שאלתי את אבא אם יש לו שערות על התחת והוא הוריד לי
כאפה. אם הייתי חכם כמו מושיק, בטח הייתי יודע לא לשאול את אבא
שאלה כזאת.