אני חשבתי שהייתי בנאדם טוב. הקונספט של אלוהים לטוב כנראה
שונה בהחלט מהקונספט שלי. אני לא אטרח להסביר מהן
האידיאולוגיות שלו מול שלי כי אני גם ככה נפגשתי איתו רק פעם
אחת וגם ה לכמה דקות.

"אז את הולכת לגיהנום."

אז הלכתי. ירדתי לאט לאט בסולם. אני בטוחה שירדתי לפחות שלושה
או ארבעה קילומטרים. אחרי כמה שעות התחיל להיות ממש חם. אחד
הדברים האחרונים שהפריעו לי כשהייתי בחיים היה חום, אבל החום
הזה היה פשוט בלתי נסבל בעליל!

באופן עקרוני נשלחתי לגיהנום בגלל נקמה קטנונית של אלוהים. בסך
הכל חייתי חיים די רגילים, מתתי מוות די רגיל.

"שעת המוות: חצות, מדויק. סיבת המוות: סרטן הגרון."

אוקיי אז הייתי מעשנת שתיים שלוש חבילות ביום. מתה בעודי בת
28. לא משנה, גם ככה לא ממש רציתי לחיות חיים ארוכים מדי.

כשהדלת נפתחה ונכנסתי לחדר של אלוהים גיליתי שאני נטולת בגדים
ותכשיטים וכל דבר שהיה עלי כשהייתי אנושית. כל הפגמים מהגוף
שלי ומהפנים שלי ומהשיער שלי נעלמו כלא היו. החדר של אלוהים
היה כולו מכוסה מראות. זה שיגע אותי. לא אהבתי להביט בעצמי
מעולם. אלוהים סימן לי לשבת בשקט ולחכות שהוא יסיים לקרוא את
התיק שלי. חמישים ואחת דפי פוליו כתובים בכתב צפוף וקטן
מוחזקים בתוך קלסר קטן. ואז הוא דיבר.

"הערכת הפסיכיאטר: ילדה קטנה וגאונה עם נטיות לאלימות קשה.
סובלת ממקרה קל של פיצול אישיות ונטיות אובדניות. ניסיון
התאבדות אחד שלא עלה יפה. מופקרת למדי ובעלת ניסיון עשיר עם כל
סוגי הסיגריות, הסמים והגברים. או בקיצור - הפרעת אישיות
גבולית."

וממש אחרי שמתתי התחוור לי שהייתי פסיכית. בדיוק מה שאני
צריכה. עמק הבכא שאחרי עמק הבכא.

אז בלי יותר מדי גינונים אלוהים שלח אותי הביתה לגיהנום. נמאס
לו כבר שהאחים שלו בורחים משם כל הזמן כדי להרוס את העולם
האנושי. כל הערפדים והשדונים זה מילא. אבל שהשטן בכבודה ובעצמה
תברח מהגיהנום? על זה הוא היה חייב לנקום.