לאת-לאת עוברות שניות.
עליו למות - עליו לחיות.
נגדנו כל הגיהנום.
אין יציאה מהתהום.
דקות, שעות, ימים, שנים
בוכים על ילד ההורים.
זוכרים שהוא היה מקסים,
וזכרונו - נשאר, בפנים.
לאט-לאט עוברות שניות.
עוד ילד כבר איננו עוד.
אחיו רואה אותו חלום,
שבו עדיין ממציא שלום.
נותרו תקוות, הכח מת.
הטוב נלכד. הרע שולט.
ובשחקים - גם שם שקט.
גנבו לנו את האמת.
לאט-לאט עוברות שניות,
עד שקפאו לנו דמעות.
פתאום התחילו בני אדם
להישמד מהעולם.
דקות, שעות, ימים, שנים
על הקברים של חיילים
כותב זקן אותם מילים:
"הוא מת למען החיים".
לאט-לאט עוברות שניות
באש לזכר נשמות...
כל הזכויות שמורות ליבגני קמינסקי
27.12.2002 |
