שיר נוטמיין / פשוט |
פתאום לא צריך לרוץ עד קצה העולם
לא רכבות
לא הרים
צריך רק איש,
מחכה בפינת ז'בוטינסקי,
במעיל ארוך,
חיוך קטן,
ותקווה שאגיע מאושרת.
הניצוצות כבר לא מה שהיו,
ועדיין נדושה עם פעימות נעלמות
פתאום,
פשוט,
לא צריך יותר.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|