|
היא הולכת חושבת על החיים
על הגורל שהפגיש אותה עם עתידה
ולא יכלה לעצור כדי לחשוב אז פשוט לא הסתתרה היא פשוט ברחה
היא לא מצאה נחמה בסבל של אחרים אלא פשוט הסתכלה ושמעה
אותם...
ונשמתה שנרקבה בחדר שלה שהיה מלא בפוסטרים של הערצה לאנשים
שהיו שונים ממנה...
אנשים ריקים תוכן שהאמינו שהכל עוד הסתדר והיא תשתנה...ולא
חשבו לעזור ...
לקלוט את נשמתה את המחשבות שעברו לה בראש... מחשבות של שנאה
ואהבה מעורבבות.. |
|
|
לפעמים אני
מרגיש שאין לי
שותף
לפעמים אני
מרגיש שהחבר
היחיד שלי
זה העיר שאני גר
בה
עיר המלאכים
בודד כמוני, יחד
אנחנו בוכים
-להקת "פלפלים
אדומים חריפים
עד מאוד" בשיר
"מתחת לגשר" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.