נמאס לי כבר ודי. נמאס לי כ"כ מהניסויים המעצבנים שלך. נמאס לי
שאתה נהנה להעמיד אותי במבחנים כל הזמן, ולראות איך תמיד אני
נכשלת. נמאס לי שאתה חושב שבגלל שאתה חזק וגדול ממני, מותר לך
הכל. נמאס לי שאתה חושב שמגיע לך למרר לי את החיים, ולגרום לי
לבכות כ"כ הרבה, אפילו שאני לא אוהבת, וגם את זה אתה יודע.
נמאס לי שאתה חושב שהחיים שלי הם משחק, ואתה יכול לשלוט בהם
ולהניע אותי איך שבא לך, כאילו אני איזה בובת סמרטוטים. נמאס
לי שמצחיק אותך לראות איך אני סובלת. נמאס לי שאתה אומר שזה
הכל רק כדי לחזק אותי. אז די, מספיק. לא רוצה להתחזק יותר, לא
רוצה להתקשות יותר. אני רוצה שתעזוב אותי בשקט ושתתן לי לחיות
את החיים שלי לבד. הם החיים שלי ואני אחראית עליהם, ולך אין
שום זכות להשתעשע בהם כשמשעמם לך ואתה זקוק לקצת בידור. אין לך
שום זכות בלעדית על החיים שלי, מהסיבה הפשוטה ביותר שהם שלי.
ש-ל-י. קשה לך כשאני אומרת את זה, הא? קשה לך כשאנשים מדברים
אליך ככה, בצורה בוטה. כשהם מבינים סוף סוף מי עומד מולם. אז
הנה, אני הבנתי. חיזקת אותי מספיק כדי להבין מי אתה, ויש לי
מספיק אומץ כדי לעמוד מולך ולומר לך שזהו. הספיק לי ונמאס.