הדמעות שלי נספגות בכסת דיו
והן שוקעות ונמהלות במי ים סגול -
מתערבלות בקרקעית של חול טובעני,
גרגירי אבק חסרי מאסה
בחיפוש אחר משמעות
בין לסתותיו של סרטן שפוף קומה
לכוד בחיבוק כפתורי ההצמדה האובדני של תמנונה
בבת עינו הגרומית של כריש פטיש
בועות דמיוניות בכסת הדיו העכורה שלי -
ובים הסגול שטות אוניות וגוררות חביות פסולת מן היבשה
גלגלי ההצלה שמושלכים לעברי -
הן המילים,
בין אות, לגרש, לקמץ פתח.
הן נושאות אותי מעלה,
אל פני הים:
כדי שאוכל לנשום.
כדי שאוכל לזכור את בכיי,
ולטעום את המלח הוורוד -
הוא כל מה שנותר לי,
מהים הסגול.