בוא תבכה למישהו, את כל הדמעות,
עוד קצין נשבר עכשיו בתקופות רעות.
כשכלום לא מסתדר לו, החברה עזבה,
ולא נשאר לו לקבל, ממישהו אהבה.

שבועיים לא בבית, נמאס להיות קרבי,
ולא לקחת ת'תרופה שהרופא הביא.
בדיכאון שלא נפסק, כבר חמישה ימים,
חשבת קצת על התאבדות, כבר כמה פעמים.

והנשק..., טעון עכשיו, מכוון אליו, ישר לראש,
נשאר רק לספור לאט, אחד, ושתיים ושלוש.
והעסק..., יתבהר עכשיו,לא תהיה חייב, לסבול ת'מציאות,
אז רק עוד שנייה כמעט, אחת, ושתיים, בשלוש תמות.

בוא תשפוך החוצה, את כל הפחדים,
בעיות קשה לפתור מתחת למדים.
מה בכלל קרה שם?, מוות של חידות,
מי ייתן עכשיו לחיילים שלך פקודות?

שבועיים לא בבית, והשפיות עזבה,
נשארת שם בחורף קר, בודד בלי אהבה.
בלי עצב אחרון, לך כל זה מתאים,
ויש לך כבר עוד ארון, אך זה ארון מתים.

והנשק..., טעון עכשיו, מכוון אליו, ישר לראש,
נשאר רק לספור לאט, אחד, ושתיים ושלוש.
והעסק..., יתבהר עכשיו,לא תהיה חייב, לסבול ת'מציאות,
אז רק עוד שנייה כמעט, אחת, ושתיים בשלוש תמות.

בוא תבכה, את כל הדמעות, ותמות.