"אני לא יכולה יותר", לחשתי.
קמתי מהכסא והתקרבתי אליו. "השנה וחצי האחרונות היו בזבוז זמן
מוחלט, אף פעם לא היית מוכן להקשיב לי, זה הסוף, אני מצטערת".
יצאתי מהבית שלו בבכי נוראי, כאילו זהו הסוף שלי.
הגעתי הביתה והסתובבתי ללא מנוחה וברגע מהיר חטפתי את המפתחות
של האוטו ונסעתי לפאב הקרוב. הגעתי לבאר וזרקתי עצמי לכסא,
הספקתי לנשום נשימה קצרה והוא ניגש אלי: פניו היו בהירות שערו
היה שחור עיניו היו כהות ומבטו ביישני ומעורר תהיות.
הוא התיישב לידי בתנועות איטיות ושאל לשמי.
"שמי ויקטוריה, ושמך?"
"שמי המלא Harry Izik Vai "
הוא התקרב לאוזן שלי ואמר
"את כל כך יפה, אני גר בבניין ליד והייתי מאוד רוצה שתעלי"
הלב שלי פעם במהירות ולא יכלתי לסרב, כמו מהופנטת הלכתי
בעקבותיו. הוא פתח את חדרו. האור היה עמום ובאמצע החדר מיטה
ענקית. הוא לקח את ידי והוביל אותי למיטתו, בעדינות השכיב
אותי על המיטה ונשב מעלי ופתח את חולצתו. נחשף לעיני גוף מושלם
אשר נצמד בביטחון אל גופי וגורם לי להרגיש את הדם שלי זורם
במהירות ולכולי לרעוד למרום החמימות שהרגשתי.
הוא נכנס לתוכי והגוף הרגיש שלם כמו שלא הרגיש מעולם.
אחרי שהכל נגמר הוא ליטף את ראשי עד שנרדמתי בזרועותיו כמו
שיכורה.
פתחתי את עיני והבנתי שבוקר, הסתכלתי סביב והוא לא היה בחדר.
נבהלתי.
לצדי במיטה היה מונח ורד שחור ופתק סגור.
פתחתי את הפתק בהתרגשות...בקוצר רוח.
"ברוכים הבאים
למועדון האידס"
תודה לקרן |