1. סצנה 1 (פנים/ לילה/ חדר הנערה)

הצילום נפתח בחדר חשוך, המצלמה עומדת על שעון קיר. השעה שהוא
מראה- 01:30. המצלמה יורדת, ומגיעה למיטה העומדת בחדר. במיטה
שוכבת בחורה, עיניה פקוחות, נראית שמנסה להרדם כבר זמן מה.
היא קמה מהמיטה וניגשת לשולחן כתיבה שלה, מורידה ממנו מחשב
נייד קטן, חוזרת למיטה, מתיישבת, מארגנת את המחשב, מחברת אותו
לחשמל, מדליקה אותו.
המחשב מאיר בחוזקה והיא מסתנוורת קצת.
מתחילה לכתוב בו.
פתאום היא נעצרת, כוססת ציפורן אחת בעצבנות.

פתאום נשמע רעש, היא מסתובבת לכיוון הארון שלה בבהלה. הארון
נפתח, יוצא מתוכו אור, נופלים מתוכו כמה דברים (נעליים,
כובע..) ולתדהמתה יוצא מהארון איזה איש, לבוש בבגדים מוזרים.
הוא מוריד ממנו כמה חולצות שנתלו עליו מהארון, מבריש את האבק
מבגדיו, ונעמד במקומו, נועץ בה מבט כמחכה למשהו. האור מהארון
נכבה.
הנערה בוהה בו בשוק.

איש מוזר:
נו?!
נערה:
הא?
איש מוזר:
נו! אני מחכה!
נערה:
(מגמגמת) מי אתה, שוב?
איש מוזר:
שמי הוא כדרלעומר מגדליה  הזרובבלי בן גרשון הכיאסטי, ואני
מגיע מארץ סוסיתא שמעבר לשבעת העמקים. אבל את יכולה לקרוא לי
שמשון. וקראת לי, אז הנה אני פה!
נערה:
הא?!
איש מוזר:
אני בפרוש שמעתי אותך חושבת (VOICE OVER שלה) "הלוואי ושמשון
הגיבור יבוא ויציל אותי עכשיו"....
נערה:
אני לא חשבתי את זה!!
איש מוזר:
טוב, אולי זה היה קצת שונה מזה..החשוב הוא שהיית צריכה את
עזרתי, אז באתי.
נערה:
אהה.
איש מוזר:
יש לך לקסיקון מאד מגוון של תגובות, דרך אגב..
נערה:
אהההה.. (פתאום מתעשתת) תקשיב, שימי, מותר לקרוא לך שימי?
איש מוזר:
לא.
נערה:
אוקיי, אז תגיד, שמשון.. אתה באת כי אתה יודע מה אני מחפשת?!
איש מוזר:
אכן כך..
נערה:
ואתה יכול להגיד לי איפה למצוא את זה?!
איש מוזר:
בפרוש לא.
נערה:
אה, זה מאד יעיל. תודה.
איש מוזר:
(שעון על הקיר וממרק את ציפורניו) תודה, אני עושה גם בר מיצוות
וחתונות..
נערה:
אז למה אתה פה?
איש מוזר:
אני באתי כיועץ רוחני וגם בשביל להגיד לך, שמה שאת מחפשת
מסתובב בחוץ היום.. כלומר, הלילה..
נערה:
אבל זה אמצע הלילה! איך אני אמורה לצאת החוצה?!
איש מוזר:
USE IT OR LOSE IT HONEY...
נערה:
(חושבת) טוב. אז תן לי להתלבש.

הנערה קמה מהמיטה. האיש המוזר מסתובב, כדי לא להפריע.
על המחשב נזרקת החולצה שהנערה לבשה, המכנסיים, ואז שומעים
אותה.

נערה:
אוקי. אני מוכנה.

האיש המוזר מסתובב, והיא עומדת שם, לבושה.

איש מוזר:
מהר, לפני שיעלה הבוקר!!
נערה:
(ביובש, כמלגלגת עליו) יחי הדרמטיות. ( מרימה את ידה במהירות,
בדרמטיות) אחרי!! (מסתובבת בפראות לעבר הדלת, בהנפת שיער
דרמטית, ויוצאת)

2. סצנה 2 (פנים/ לילה/ הבית של הנערה)

מבט מהכיוון השני של הדלת הנפתחת בחדרה, והנערה, בניגוד
לדרמטיות היציאה, נראית כאן יוצאת על קצות האצבעות מהחדר אל
הבית החשוך. אחריה יוצא האיש המוזר.
הנערה פותחת בשקט את דלת הבית, ויוצאת.

3. סצנה 3 (חוץ/ לילה/ רחוב)

השניים נראים הולכים ברחוב החשוך. פתאום האיש המוזר עוצר
אותה.

איש מוזר:
כאן אני צריך לעזוב אותך. מפה את ממשיכה לבד.
נערה:
בקושי הגענו לקצה הרחוב!!
איש מוזר:
אמת, אבל השידורים החוזרים של "באפי" בטלוויזיה עכשיו.
נערה:
"באפי"?!
איש מוזר:
אני מצטער..  ( קופץ ויוצא מהפריים)

4. סצנה 4 ( חוץ/ לילה/ רחוב)

הנערה ממשיכה ללכת. מסתכלת בשעון- 02:15.

נערה:
אין לי זמן! האור יעלה בחמש ואני לא יודעת אפילו איפה לחפש!

מאחוריה היא שומעת  פתאום שירה צרודה. היא מסתובבת, ורואה
הומלס, שיושב בין עיתונים וזבל, עם בקבוק יין ביד, מזמר בהנאה
בקולי קולות.

נערה:
(לעצמה) דברים מוזרים מתרחשים כאן הלילה... מעניין אם היה לזה
קשר לכדור השינה שלקחתי...
הומלס:
( קול צרוד) לילה טוב! מה את ממלמלת מתחת לשפם שאין לך?
נערה:
לילה מצוין. למה לא למלמל מתחת לשפם שאין לי?
הומלס:
למה למלמל כשאפשר לשיר?! (מתחיל לשיר שוב)

הנערה נועצת מבט בבקבוק היין שלו. ההומלס פתאום שם לב לזה,
ונעצר.

הומלס:
מה?
נערה:
לא כלום, פשוט תהיתי לי, איך זה שאתם תמיד שרים עם בקבוק ביד,
ואף פעם לא שותים ממנו?
הומלס:
אההההה.... זה כי היין הזה שמור לאורחים בלבד!
נערה:
אתה מקבל אורחים?
הומלס:
בשום פנים ואופן לא. אין לי איפה.
נערה:
אז למה היין?
הומלס:
כי מה אם יבואו? הנה, בואי. את אורחת. רוצה?
נערה:
( לעצמה) אמנם זו תהיה עבירה על החוק, כי אני עוד לא בת 18,
אבל למי אכפת?

מתיישבת לידו.


הומלס:
(במהירות הוא שולף גביע יין מעודן, מוזג אליו כשהזרת שלו מורמת
מעט, מערבב קלות את היין בכוס, מרחרח אותו, ואומר, בקול חלק
לחלוטין, בניגוד לקולו הצרוד מקודם,)
אמרלד אדום מתוק, בציר 45', חצי יבש, עשיר בארומה, עפיץ משהו
וחלק.
נערה:
(נוטלת את הכוס, מקרבת אותה לפיה)

ההומלס מסתכל במבט מתוח. השעון מראה 02:50. היא מקרבת את הכוס
לפיה. ההומלס מסתכל. השעון. הנערה. (תקתוק שעון מתגבר ברקע)
ההומלס. השעון. הנערה.

פתאום נופלת גולה לתוך היין, מהשמיים- משום מקום. היא מרימה את
עיניה בהפתעה למעלה, ולא רואה שום דבר. כשהיא מורידה את עיניה
בחזרה, ההומלס נעלם והיא יושבת שם לבדה, בתוך ים של המון- המון
גולות.
היא מסתכלת סביבה במבט מיואש, נאנחת לעצמה ומוציאה מכיס המעיל
בקבוק תרופות קטן. המצלמה מתמקדת בו ורואים עליו את הכתוב:
"ווליום". היא מוציאה ממנו כדור, בולעת אותו, ואז חוזרים ללונג
שוט, והגולות נעלמו.
היא קמה, והולכת משם.
אחרי שני צעדים היא נעצרת, מסתכלת אחורה, נאנחת וממשיכה ללכת.

5. סצנה 5 (חוץ/ לילה/ רחוב)
 
הנערה ממשיכה ללכת. פתאום היא נתקעת במשהו ונופלת.

נערה:
אאוץ'!!

הנערה מסתכלת לראות מה הפיל אותה. היא מגלה להפתעתה שהיא נפלה
על טרול צעצוע.

נערה:
אכן דברים מוזרים קורים הלילה...
טרול:
זמנך אוזל, יקירתי...
נערה:
מה אתה אומר, יקירי...
טרול:
את צריכה למהר.
נערה:
נכון. ולכן נראה לי שאני פשוט אקום ואלך.. (מנסה לקום, לא
מצליחה לזוז) היי! מה קורה פה?! זה לא.. מה.. איך.. (מסבה את
פניה אל הטרול) אתה!!! מה עשית לי?!
טרול:
אז ככה, זה המטר שלי על המדרכה הזאת, ובגלל זה אם את רוצה
לעבור פה, את צריכה לענות על 3 שאלות.
נערה:
ואם לא?
טרול:
אז תפלי לתהום!!! הא הא הא!!!

(תמונה בזום אין ואאוט מהירים ל"תהום" )


נערה:
אוקי.. זה לא ממש משאיר לי ברירה אז!!
טרול:
נכון. איזה כייף זה, לא?!
נערה:
נו כבר, זמני אוזל!!!
טרול:
איך קוראים לך?
נערה:
(בזלזול) זה כל כך חיקוי עלוב של המונטי פייטון!!!
טרול:
(בהתנצלות) נכון, נכון, אבל כל כך רציתי תמיד להגיד את זה!!
נערה:
טוב, בסדר. מה הלאה?
טרול:
( מכחכח בגרונו)טוב... מטוס מתרסק באמצע מדבר.. איפה קברו את
הניצולים?
נערה:
נו, באמת! הרי ניצולים לא קוברים!!
טרול:
אוף!! אוקי, שאלה אחרונה- מטוס מתרסק בגבול בין אנגליה ליוון.
איפה קברו את מי שמת?
נערה:
זה כל כך פאתטי.. הרי אין גבול בין יוון ואנגליה.
טרול:
נכון, אבל מה עם אנגליה ויוון?
נערה:
פשוט תן לי ללכת. זמני קצר ומלאכתי מרובה.
טרול:
רגע! אולי את תשאלי אותי משהו?
נערה:
טוב, נו. למי אכפת. איזה סוג סנונית עובר כאן בחורף?
טרול:
(מהסס) אני.. אני... אני לא יודע!!

הטרול נזרק אל התהום בקול צעקה, כשהנערה עוקבת במבטה אחריו.
הוא נראה מת, בקרקעית התהום.

נערה:
(מתרוממת, מברישה את האבק מבגדיה, וקופצת לתהום בקלילות שמגלה
שה"תהום" בעצם נמוכה מאד.) זה עדיין חיקוי עלוב למונטי פייטון.
(מרימה את הטרול, מביטה בו, ואז זורקת אותו מאחוריה, וממשיכה
ללכת.

(צילום מטושטש מקרוב של הטרול, כשהיא מתרחקת, ושינוי הפוקוס כך
שהוא ברור והיא מטושטשת)

6. סצנה 6 (חוץ/לילה/ רחוב)

היא הולכת , מעט מבולבלת, ברחוב. השעון מראה 03:35.

נערה:
אני מרגישה כמו ב"עליזה בארץ הפלאות". עוד רגע אני בטח אתקע
בדלת-( נתקעת בדלת)

היא מתרחקת קצת ומגלה מולה דלת שלידה רב- משרתים במדי שרד.

נערה:
אה, כן.

רב המשרתים פותח לה את הדלת ומרמז לה להכנס. היא נכנסת עם גבה
לדלת, כי היא מסתכלת עליו.

7. סצנה 7 (פנים/ לילה/ בית מסתורי)

היא מסתובבת אחרי שהדלת נסגרת, וקופצת מתדהמה.
הרחוב נעלם והיא בתוך  בית גדול ומסודר. היא פותחת את הדלת,
מסתכלת בחזרה החוצה- זה הרחוב. היא יוצאת ומסתכלת- הדלת ורב
המשרתים.
נכנסת בחזרה- אותו בית. היא פותחת את הדלת, ויוצאת במטרה להגיע
החוצה שוב, כשהיא מגלה שהיא נכנסת לבית אחר.

8. סצנה 8 (פנים/ לילה/ בית מסתורי 2)

היא נעמדת בבית זה, שהיא זה עתה נכנסה אליו, ובוחנת את המקום,
שוקלת מה לעשות הלאה. היא פותחת את הדלת לצאת, ועכשיו היא
נכנסת לבית שלישי.

9. סצנה 9 (פנים/ לילה/ בית מסתורי 3)

הנערה מביטה סביב באותו מבט לא מבין, ומבטה לוכד את החלון. היא
יוצאת דרכו.

10. סצנה 10 (חוץ/ לילה/ רחוב)

היא יוצאת מהחלון ומוצאת את עצמה יוצאת מאותה דלת, דרכה נכנסה
מלכתחילה. והיא ברחוב שוב. מבטה נעמד על רב המשרתים, והיא באה,
מהססת, לשאול אותו משהו, נמלכת בדעתה ופונה לרחוב, מסתובבת
והולכת.


11. סצנה 11 (חוץ/ לילה/ רחוב)

השעון מראה 04:00 . הנערה נתקפת יאוש ומתישבת באמצע הרחוב.
רגל נכנסת לפריים.
הנערה מרימה את פניה, ואז הן נעשות זועמות.

נערה:
נגמר "באפי"?
איש מוזר:
כן... כלומר, זה לא משנה כי ממילא רציתי לבוא לעזור לך!!
נערה:
אהה.
איש מוזר:
אני יודע מה את חושבת.. את חושבת מה קורה פה, יצורים מוזרים
מקיפים אותך.. דברים שהיו מוגדרים כמנוגדים למציאות מתרחשים..
ובכן יש לכך הסבר פשוט.
ככל שהשעה נעשית מאוחרת יותר, מוחך מפריש חומרים מפעילי התת
מודע אשר גורמים לך להתמודד עם העייפות בעזרת חזיונות שווא.
נערה:
אוי, שתוק. תקשיב! אתה אמרת שאני אמצא הלילה את מה שחיפשתי!
יש לך מושג כמה דברים עשיתי, כמה מכשולים עברתי, ולא מצאתי
כלום?!
איש מוזר:
אבל יש עוד זמן!
נערה:
איזה זמן?! כבר 04:15!! הבוקר עולה ב 05:00. אני בחיים לא
אספיק!!
איש מוזר:
(מחייך חיוך אבהי) למה לא? תחשבי על כל החוויות שעברת, בלילה
אחד של נדודי שינה!
נערה:
(חושבת, ולאט לאט מתפשט חיוך על פניה) אהההההה! עכשיו הבנתי!!
(קופצת על רגליה) תודה איש מוזר!!

והנערה רצה במהירות משם.
האיש המוזר עוקב אחריה  בעיניו בחיוך.

איש מוזר:
MY WORK HERE IS DONE!

והוא הולך משם עד שהוא נעשה נקודה קטנה.

12. סצנה 12 (חוץ/ לילה/ רחוב)

הנערה רצה מהר בחזרה הביתה, כשפתאום עוצרים אותה מספר בריונים
מפחידים.

בריון מפחיד #1:  
היי. חמודה, לאן את רצה?
בריון מפחיד #2:
כן, חכי, אפשר להנות קצת יחד...
נערה:
(לעצמה) בעיות שכאלו ניתן ואף רצוי לפתור בשיחה מיושבת.
(לבריונים המפחידים) הקשיבו נא, אני ממהרת מאד ואשמח להפגש
בנסיבות אחרות.
בריון מפחיד #3:
כן, כן, מסיבות נעשה פה!!
בריון מפחיד #1:
למה למהר? תישארי איתנו!
נערה:
(לעצמה) כמובן שבעתות הצורך אפשר להשתמש בשיטות יותר
מקובלות..

הנערה משמיעה צווחת קרב של נינג'ה ותופסת עמדת קרב נינג'אית
מאיימת.

(מסך שחור עם הכתובית הבאה: " הקטע הבא כולל אלימות פיזית בוטה
המתבטאת בתלישת איברים, ניסור עצמות, קליעת צמות מהשרירים
ושבירת שיניים. למרות האיסור המוחלט של רשות השידור להקרין
דברים מעין אלו, החלטנו לשדרם, גם כי הגיבורה ניסתה לפתור את
מצוקתה בעזרת מילים, ובעיקר כי איננו כפופים לרשות השידור.")

הנערה עומדת בשביעות רצון ומשפשפת את ידיה זו בזו, מסביבה
שכובים הבריונים המפחידים.
היא סוקרת את  סביבתה בחיוך, והולכת משם בשריקות.

13. סצנה 13 (פנים/ לילה/ חדר הנערה)

הנערה נכנסת בשקט לחדרה. היא סוגרת את הדלת, ומציצה בשעון.
04:50.

נערה:
אין זמן, ההורים שלי קמים ב 05:30.

בגדיה נופלים על הרצפה (אות לכך שהיא חזרה לפיג'מה), והיא
ניגשת למחשב, הפתוח עדיין, שעל מיטתה. היא מתיישבת, מתמתחת,
ומתחילה לכתוב.

המצלמה מתקרבת באטיות, ומגלה את הכתוב במחשב:
" אולי תסריט.  
הצילום נפתח בחדר חשוך, המצלמה עומדת על שעון קיר. השעה שהוא
מראה- 01:30. המצלמה יורדת, ומגיעה למיטה העומדת בחדר. במיטה
שוכבת בחורה... "


                                   סוף.

כתובית: מוקדש לכל מחפשי התסריטים בעולם..