רציתי לברוח,
ולשכוח, את מה שבלב.
רציתי רק להפסיק את הכאב.
אבל זה איי שם בפנים,
בועט ומזכיר לי דברים.
פלאשבקים על דברים שקרו,
במקומות שעוד שם והיו,
רגשות רעות כי אין משהו בינינו.


רציתי לברוח,
ולשכוח, את הכאב.
אבל הוא רודף אותי,
גם כשאני מנסה לקבור את הלב.
אבל לא נורא, אני עוד אחלים,
רק הבעיה, שבשביל לשכוח,
אני צריך להרגיש אל מישהי אחרת בפנים.


הראש מוצף,
שמחה וכאבים.
נמאס כבר לנסות ולחשוב,
על משמעות החיים,
על מה שקרה,
על מה שבפנים,
על מה שאני בשביל אחרים.
ונמאס לי כבר מדכאונות,
חיי אהבה שלא קיימים ועוד שגעונות.
מעכשיו פשוט לאט לאט יתחיל לחיות.