נשאלת ממני, מה היא הציפייה
והציפייה שלי היא רבה, לעונג רב
לחדוות הפסקת החיים עצמם
לחדווה שלא אשאל שכאלה ולא
יהיה לי את העונג לשמוע שאלות על ציפייה
לעתיד יבוא , הוא בא כבר כעת
כאשר חווית מוות איננה לעתיד לבוא
וגם, לא אין כזו בציפייה
אבל, הלא-כלום של השאלה הזו
מוציא אותי מדעתי, זהירות
אני עשוי להיות אלים כלפי השואל
ושלא יצפה ממני, להתנהגות נדירה, של שתיקה והנהון
שיצפה למוות שמלווה אותו בכל רגע, ויותר מזה
לריקנות של החיוך שלו, בהתבוננו במראה.
יותר מהחיוך הריק וציפיית השווא, הוא רובוט
פועל כאבטומט, והאלימות המצופה ממנו,
שלא יצפה לה, בוא תבוא, שיזהר.
ציפייה רבה ממלאת אותי. לחדוות הלא-כלום העתידית.
לא היה לי אומץ לקרב אותה. ואני נאלץ רק לדבר בזכותה.
לו לכם יהיה האומץ לקרב אותה, ימלא החיוך את שפתיי.
שלא אצפה לה, שתהא הפתעה, מחלה, אובדן רב,
חלום רע, או נטישה. ימלא או אז החיוך את שפתיי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.