|
"לך לך אל ארץ מוריה"
ולאן אלך? והיכן ארצי?
ומי יהיה מורי?
מה ינחה ומה ידריך?
ואולי טעות בידי
ולא האבן היא הנשגבת,
אלא הדרך הפתלתלה,
האין סופית, הנכספת
השרוטה בשמש יוקדת-חמה
על אבן בזלת שחורה.
ואיה מקומי?
קפוא, בלא תנועה
דמעות נוטפות יוצרות
אזיקי מלוח מתפשט
ניצב דומם
ומבקש ללכת... |
|
|
אח, כשהייתי
ילד.. איך הייתי
מתעלל בגננת חוה
ואחר כך במורה
יוכבד.
והילדים, כולם,
היו פוחדים ממני
ותמיד נתנו לי
לנצח
בגוגואים..
אין , אין,
ישראל היה מלך
הילדים.
אחד ישראל,
נזכר בנוסטלגיה
בילדותו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.