מוקדש לזיכרה של אורנה אשל.
ישבנו שם, ובכינו
את כאב הפרידה דחינו
או לפחות ניסינו להרחיק את הכאב
אבל למרות הכל, הצער שואב...
ישבנו ובכינו...
קראנו לך, תחזרי, אבל לא ענית
תראי, איך הם ניפצו את החומה שבנית...
וככה, בלי אזהרה, הלכת לנו...
קשה לי להתרגל לעובדה שאת כבר לא איתנו...
וכל-כך הרבה דברים עוד היו לי להגיד לך ולא הספקתי
יחד עם כולם, המשכתי, צעקתי...
מנסים להמשיך, עם תקווה חדשה
יחד הולכים בדרך הקשה...
נזכור אותך, ולא נשכח לעולם
אני ממשיכה לבכות, וכך כולם... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.