שפת האדם מהעולם נעלמה,
הקו מטושטש והשפה רפה.
בתוך ההבל הזה, אני רואה,
כי יש לשחות היטב בזבל הזה.

לא נינוח כלל, מרגיש מחופש,
משחק משחק במגרש לא צח.
פרצופים מבטון סובבים בקול,
החומר הוא העיקר והעיקר עקר.

רוח זרה והרגשה רעה,
בארץ ניכר ללא און ושיכר.
אני מתרצה רוצה ולא רוצה,
לא שב ועודני הוזה.

תפילה חרישית ליקירי,
דמעות אוהב, כרו חריץ בלחיי.
זכרון קרוב, ההווה כאן,
אני נושא בעול לעתיד - הגם הוא אחרי ?.